טעם שהצמחנו בעצמנו // החלוץ פנחס גוברין
אחרי הפסח החלו ימי חמסינים בכל עוצמתם. והנה, באחד מימי החמסין החלטנו להקדים ולחזור הביתה, כדי לפוש מעט מעוצמת החום. כאשר התקרבנו לאוהל יצאה בלה לקראתנו, הביטה במבט ביישני ואמרה: "לכו מהר להתקלח, מחכה לכם הפתעה."
כאשר חזרנו מן המקלחת מצאנו את השולחן מכוסה מפה לבנה וערוך לסעודה. בצלחות היו צנוניות ובצל ירוק ולידם צלחת עם פרוסות לחם טרי ותחתיות עם שמן ומלח. התיישבנו לשולחן ופניה המאירות של בלה מלוות אותנו בכל. בלה הצביעה על השולחן ואמרה: "הנה הם ביכורי גננו ואתם אלה שזכיתם ראשונים לטעום מהם. נו, אפשר להתחיל לאכול." זאב נישק וחיבק את בלה, ואף יהודה ואני נהגנו כמוהו.
לא עבר שבוע ימים וביום שישי, לעת סעודת ערב שבת, ציפתה הפתעה כזו לכל המחנה. אמנם, הופרחו שמועות על הפתעה העומדת להתרחש, אולם איש לא ידע מה אמת יש בדבר. לעת ערב, כולם בבגדי שבת וחדר האוכל מוצף אור (הוסיפו 'לוקס' חדש). הבחורות, חגורות סינרים כחולים חדשים, נושאות קערות מלאות ירקות טריים: צנונית, בצל ומלפפונים. והנה העמידו קערה גדולה, מלאה כל טוב הארץ על השולחן של ה"רבי", אשר הרימה אל־על ובירך על המזון בקול רועד: "ברוך אתה אלוהינו וכו' וכו' בורא פרי האדמה," וכל החלוצים ענו "אמן". אחר־כך חילק ה"רבי" לכל חברי "טראסק" יושבי שולחנו מלוא הצלחת ירקות, לאישי איש לפי הסדר, ויבזיק מלח בטקס רב רושם וכל אותה שעה יושבים כל החברים במקומותיהם ומחכים בסבלנות לאות שיינתן… וכאשר קרא הכרוז: "תם טקס הירקות…", הסתערנו כולנו על הירקות, כמוצאי שלל רב. סיום הארוחה היה כרגיל – תה שרוף עם לחם בריבה. אחר הארוחה – שירה בציבור. חזרנו ושרנו את שירו של ברנר 'אף על פי כן ולמרות הכל'. הייתה משמעות מיוחדת לשיר זה עתה, זמן קצר לאחר שברנר נרצח בפרברי יפו-תל־אביב. זמן קצר לאחר מסיבת ביכורי הירקות, החלו להופיע גם העגבניות הראשונות וטעמנו לראשונה את טעמו הבלתי נשכח של סלט ירקות…
(מתוך ספר החלוצים "עלילות גדוד העבודה")
לשיחה:
- מה תופס את תשומת הלב שלכם בקריאת המקור?
- שתפו בחוויית הטעם המיוחד של מה שהצמחתם בעצמכם בחיים.
