יד אחות // פרנץ קפקא
שתי ידי פתחו במלחמה. את הספר שקראתי אותה עת סגרו בחבטה ודחפוהו הצדה, שלא יפריע. לי הצדיעו ומינוני בורר. וכבר נלפתו אצבעותיהן זו בזו וכבר שעטו בפאת השולחן, רגע לימין ורגע לשמאל, הכל על פי יתרון הלחץ של צד זה או זה. לא הסרתי עיני מהן. אם בידי מדובר, ראוי שאהיה שופט צדק, אחרת אני ממיט על עצמי יסורי פסיקה מוטעית.
אבל תפקידי לא קל, בחשכה משמשות בין כפות הידיים לפיתות שונות, שאסור לי שלא לתת דעתי עליהן, אני מהדק אפוא את סנטרי אל השולחן ועתה שום דבר אינו נעלם ממני. כל חיי העדפתי את יד ימיני, בלי שהייתה לי כוונה רעה כלפי יד שמאלי. אילו היתה שמאלי אומרת משהו, הייתי- שהרי אני ותרן ורודף צדק- מתקן תיכף ומיד את המעוות. אך זו לא פצתה פה, היתה תלויה לצדי מדולדלת, וכשימיני היתה, למשל, מניפה את מגבעתי ברחוב, היתה שמאלי ממששת חרדה בירכי. זו היתה הכנה גרועה לקרב, המתחולל עתה. כיצד תתגונן לאורך זמן, פרק שמאלי, מפני הימני האלים הזה? איך תעמוד אצבעך הנערתית בצבת חמש האחרות? שוב אין זה קרב בעיני אלא קצה הטבעי של השמאלית. זו כבר נהדפה לפינת השולחן השמאלית הקיצונית, והימנית חובטת עליה בקצב מעלה-מטה כבוכנה של מכונה. אילולא התעוררה בי למראה מצוקה זו המחשבה הגואלת, שידי שלי הן שעושות פה מלחמה, ושבתזוזה קלה הייתי יכול להפריד ביניהן ולשים קץ למלחמה ולמצוקה- אילולא מחשבה זו, היתה שמאלי נשברת וניתקת מפרקה, עפה מן השולחן, ואילו ימיני, בהתפרעות של מנצחים, היתה אולי מזנקת ככלב התופת מחומש הראש ישר אל פני הקשובות. במקום זאת, השתיים מונחות עכשיו זו על גבי זו, הימנית מלטפת את גב השמאלית, ואני, השופט הנוכל, מהנהן בראשי למראה.
פרנץ קפקא- סופר יהודי בגרמנית, מגדולי הסופרים של הספרות המודרנית העולמית.
- נסחו את הרעיון העולה מהסיפור במילים שלכם
- מה הגורמים המעוררים מצב מחלה כזה וכיצד ניתן לסייע במניעתן?
