ייחלץ נא הנוער למשימות חלוציות // לוי אשכול
רבות דובר בתפקידיו של הנוער הישראלי בשעה זו ובבעיית החלוציות.
נושא רב־צדדי הוא, וכל המנסה להשיב על כך תשובה פשטנית וכוללת, נתפס בהכרח לטעות:
כי שונה הוא הנוער לחוגיו הרבים, ופנים שונות לו בעתים שונות. אינו דומה הנוער היושב בבתי הקפה בתל־אביב לנוער היושב בפאתי הנגב ובישובי המשלט והספר.
בתקופת המלחמה והמאבק נתגלה לעינינו הנוער כולו באור אשר לא שיערנוהו.
אכן, מצויים חוגים בנוער שפניהם לצרכיהם האנוכיים בלבד, הלוקים באדישות לצרכי כלל האומה בדורנו. הם מבלים את זמנם באווירה של פריקת עול מצווה ואינם נענים לתביעות היסוד של עמם.
מחלת הציניות והזלזול במאמץ הנפשי והגופני, הנדרש למפעל הגדול של כיבוש הארץ וחידוש נופו של העם בארצו, אוכלת בהם בכל פה. חטוף ואכול – הוא צו חייהם היחידי.
עם החוג הזה נמנים גם חלק מן 'האינטלקטואלים העומדים מן הצד' וכן בני 'נוער הזהב' הריק מדעת, המסתופף בחוצות העיר.
אולם נזכור גם לחוג זה חסד נעוריו, עת חירף נפשו במלחמת השחרור והקריב את היקר מכל – את חייו, למען היקר לנו מכל – חירותנו ומולדתנו.
נקווה, כי בבוא שעת הכרעה גורלית ירטיטו נימי נפשם גם של אלה, אשר לא הצלחנו להכניסם למעגלי חיים אידיאיים בכל ימות השנה.
לעומת חוג זה של נוער קיים חוג שונה בתכלית – חוג נוער אשר ורדה פרידמן, בת כפר ויתקין, שנפלה על משמרתה במילוי תפקידה כמדריכה במושב פטיש, בגבול רצועת עזה, תשמש לו ביטוי וסמל.
צעירים אלה נחלצו, תוך מאמץ נפשי וגופני, להתמזג בהמוני העולים החדשים, להדריכם ולהשרישם בארץ ובעם המתחדש, להושיט להם יד־אחים וחברים נאמנה ביצירת כפר עברי עובד היוצר ערכים כלכליים, וברבות הימים – גם תרבותיים ורוחניים.
בני המשקים הוותיקים והצעירים היוצאים לאזורי הספר ולישוביי המשלט ונאחזים שם בצפרניהם למען הפרחת שממות הארץ – אלה הן פניו הצעירות של הנוער וסמל התחדשותו. לאלה התפללנו.
החלוציות. היא תכונת אופי הטבועה בדמו של אדם, ומורה לו תמיד את הקו הראשון של החזית. תכונה זו קובעת מקומו של כל אחד בחזית. בסדנה, במוסדות המדע והמחקר, בקיבוץ ובקבוצה, במושב ובכפר, ולפום צערא אגרא – לפי הקרבנות – הגמול.
משולה החלוציות לסולם שרגליו בקרקע וראשו בשמים, וכל אדם מוצא את השלב המתאים לאישיותו ונכונותו, והוא נאחז בו, להיות חלוץ כיכלתו.
