ירושלים של זריעה ושל קציר // נתנאל אלינסון
תובנה מעניינת שעלתה לי לאחרונה, שבעצם יש לנו בשנה שני חגי ירושלים. והדבר המרתק הוא- שחצי שנה בדיוק מפרידה ביניהם: חג הסיגד בכ"ט בחשוון, ויום ירושלים בכ"ח באייר. שישה חודשים בדיוק מפרידים בין השניים.
והרי בסוד החודשים ההופכיים- ידוע שיש קשר בין חודש לבין החודש שנמצא מולו בלוח השנה- חצי שנה אחריו (למשל: תשרי מול ניסן- שני ראשי שנים, האוניברסלי והלאומי. או ט"ו בשבט מול ט"ו באב- שבירת כוחו של החורף ושבירת כוחו של הקיץ, וכן הלאה…).
רגע- שני חגי ירושלים? טוב, על יום ירושלים שבחודש אייר אין צורך להרחיב. זה היום שבו שוחררה ירושלים במלחמת ששת הימים. אבל חג הסיגד שבחשוון- הוא יום ירושלים? בהחלט. לדעתי אין חג כחג הסיגד שמבטא את הכמיהה לירושלים. אמנם כל תפוצות ישראל חלמו על ירושלים והתפללו לירושלים, אבל נדמה שאין תפוצה שחלמה גבוה יותר מיהודי אתיופיה: ירושלים שלהם הייתה עשויה זהב, רחובותיה זכוכית ואבניה יהלומים. כשטיפסו היהודים באתיופיה על ההר בחג הסיגד, היו מחלקים זרעים לציפורים שישאו תפילותיהם אל על. בהתרגשות היו מספרים לילדיהם: ציפור נודדת זו באה מירושלים! חלום גבוה מעל גבוה. כמו הציפורים. חלום שבכוחו היה לתת דלק למופלאה שמכל עליות קיבוץ הגלויות. אין עוד עלייה כזו שבה אנשים רבים כל כך הלכו מאות קילומטרים, במדבר, ברעב ובצמא, מוקפים רוצחים וגנבים, מאבדים את יקיריהם הקרובים ביותר, וממשיכים ללכת בכוח החלום של ירושלים.
ותראו איזה קשר נפלא יש בין שני החגים האלה בסוד החודשים ההופכיים: חג הסיגד בחשוון- מסמל את הכמיהה והכיסופים לירושלים. ואילו יום ירושלים באייר- מסמל את המימוש של הכמיהה הזו.
בכ"ח באייר 1967, אלפי שנות כיסופים לירושלים הותמרו ליום אחד פלאי. זה היה היום בו מומשו הכיסופים הללו, וצה"ל, מכוחו של העם כולו, שב להיות הריבון בעיר הנצח של ישראל.
וכמה מתאים הוא הדבר גם לעונות החקלאיות של השנה: בחשוון- זהו זמן הזריעה. בו טומנים את הזרעים באדמה ומתפללים. ומתי קוצרים? בחודש אייר. עונת הקציר חלה ממש סמוך ליום ירושלים. והנה כך, ממש זכינו לראות את התגשמות שיר התהלים:
"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה- התפילות והכיסופים לירושלים, בשעת הזריעה בחשוון. בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ- שחרור ירושלים, קציר העמל והכיסופים שבחודש אייר. שני ימי ירושלים יש לנו, משלימים זה את זה.
