כוחו של חזון – 'בבזל הקמתי את מדינת היהודים'
תאודור הרצל, מתוך עניין היהודים – ספרי יומן, 1985-1904
אם אצמצם את הקונגרס הבזילאי באמרה אחת – שמתוך זהירות לא אשמיע אותה בפומבי – הרי היא זו:
בבזל יסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בפומבי, היתה התשובה צחוק מכל עֵבר. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכל.
המדינה מיוסדת בעיקר על רצון העם במדינה, ואם תמצא לומר: אפילו על רצון היחיד שהנו חזק למדי (״המדינה – זו אני״, לואי XIV) הטריטוריה היא רק המצע הגשמי, המדינה היא דבר שבהפשטה גם במקום שיש לה טריטוריה. מדינת הכנסיה קיימת גם בלי טריטוריה; לולא זאת לא היה האפיפיור מושל. בבזל יצרתי איפוא את הדבר המופשט הזה, שמשום כך הוא בלתי נראה לרבים. כמעט באמצעים הדלים ביותר. לאט לאט אחזתי בנימי לבותיהם ונטעתי בהם את מצב הרוח של המדינה, ועוררתי בהם את ההרגשה שהם הנם האסיפה הלאומית.
מה הבסיס לייסוד מדינה, על פי הרצל?
הרצל מתאר שלו היה משתף את האחרים בתחושתו לגבי מדינת היהודים, התגובה היתה צחוק מכל עבר. מה זה מלמד אותנו על התגובה של ציבור לחזון גדול ששונה מהמקום בו נמצאים?
נסו לחשוב על אמירה ראויה, שאם תאמר בפומבי תגרום לצחוק, אבל שווה לחלום עליה.
בנימין זאב תאודור הרצל (1860-1904) היה מפתח רעיון הציונות המדינית ומייסד הציונות כתנועה לאומית-מדינית ממוסדת. לאורך השנים הוענק לו התואר "חוזה המדינה".
#ציונות #שייכות #שורשים
