כשתרבויות מתנגשות, זהויות מתגבשות

כשתרבויות מתנגשות, זהויות מתגבשות/ חנוך יהודה

מוקדש לזכרו של רס"ן איתי גלאה הי"ד.

כמו רבים במדינה, באוקטובר לבשתי מדים. עזבתי את שגרת יומי כחקלאי בקיבוץ קטן בערבה, ונסעתי צפונה לאורך הנגב, שדות השפלה, עמקי הצפון והרי הגליל. זכיתי לטעום ממטעמי נוף מולדתי. מתוק מטעם הנופים היה רגש של שותפות גורל. אנשים מכל קצוות החברה הישראלית, בעלי דעות ואמונות
שונות, מרקעים מגוונים, התאחדו למשימת הגנה משותפת. לאחר תקופה ארוכה שבה המגע שלי עם הציבור הישראלי הרחב התרחש בעיקר במרחב התקשורתי והדיגיטלי, לא הופתעתי מכך שבמילואים הצלחנו לשים בצד את הוויכוחים הבלתי פוסקים ולפעול יחד. גיליתי שהמציאות הישראלית הקשה, היא גם כזו שמאפשרת פיוס דרך אחווה, במיוחד לנוכח אתגר קיומי. התקווה החדשה שהרגשתי, יחד עם חכמתם וסבלנותם של אחיי לנשק, הביאו מחשבות מעמיקות על דרכי העולם, שמרגיש לעתים כהולך ומשתגע. איך הגענו לכאן, ולאן אנו הולכים?
מלחמת העולם הראשונה הייתה מלחמה בין אימפריות. מלחמת העולם השנייה הייתה מלחמה בין אידיאולוגיות – הפשיזם, הקומוניזם והליברליזם. הפשיזם הובס, והמלחמה הקרה הייתה מאבק בין השתיים המנצחות. כשקרסה ברית המועצות, נדמה היה שהקפיטליזם הליברלי ניצח, אך בהיעדר הצורך להזדהות עם אחת משתי מעצמות על שמעצבות את העולם, עמים פיתחו תחושת זהות עצמאית ושאיפות להגדרה עצמית. כוחה של השאיפה להגדרה עצמית יצר מלחמת זהויות.
זהות היא מושג מורכב בפני עצמו, אבל נסתפק בהבחנה שזהות היא עניין לעומתי – זאת אומרת שאני יודע מי אני, כי אני לא הוא. כל האנשים בעולם יכולים להזדהות כבני אדם, אבל בהיעדר קבוצה אחרת שלעומתה ניתן להתאחד כמעגל זהות אנושי (חייזרים..?), אין מציאות שבה כל בני האדם מתאחדים כשאנושיותם היא זהותם. אם נושיב בחדר תושב חברון ותושב שכם ונשאל אותם להבדל בזהותם, אחד כנראה יגיד שהוא חברוני ואחד נבלוסי. נכניס לחדר בחור מצרי, ופתאום הם יזדהו כפלסטינים. מול שלושתם נציב איראני, ושלושתם מזדהים כערבים. נוסיף לחדר בחור יהודי, וארבעתם מוסלמים. הזהות המשותפת מתעצבת לנוכח מעגל חיצוני. כשעולים מעלה במעגלי הזהות, עד המכנה המשותף הרחב ביותר, מתבסס גוף המזוהה כ"ציוויליזציה". בעולם שבו כל ציוויליזציה מגבשת זהות, המלחמה העולמית היא בין אותן החברות שמגדירות את עצמן, כאמור, לעומת האחרות. דוגמאות בולטות יהיו הציוויליזציה המערבית, שנאבקת לשמור על מעמדה הדומיננטי בזירה העולמית, תוך קידום אידיאולוגיה אוניברסליסטית ששואפת לספח את שאר הציוויליזציות תחת מטריה אידיאולוגית וכלכלית אחת. הציוויליזציה המוסלמית, שיסודותיה בג'יהאד וביסוס ערכי האסלאם משחר ימיה. בחברה הישראלית שאלת הזהות היא מורכבת ורגישה, אך מפרספקטיבה חיצונית ניתן לסווג את החברה הישראלית כציוויליזציה בפני עצמה, הציוויליזציה היהודית, אם תרצו. ציוויליזציה שהתעצבה על ידי אירועים שבהם כל היהודים, בלי קשר לתפיסת הזהות האישית של כל אחד, נתפסו כציוויליזציה נפרדת, אותה יש להשמיד.
באירועי שמחת תורה והתגובות אליהם מבית ומחוץ, ניכר הדיסוננס בין האופן שבו ציוויליזציות שונות פועלות במלחמה. העולם הערכי של אנשי החמאס מאפשר להם להוציא אל הפועל מתווה אלימות ברוטאלי הכולל לחימה רצחנית נגד אזרחים כחלק מ"כללי המשחק" של ג'יהאד אלים נגד כופרים, בעוד שעולם הערכים היהודי-מערבי של הישראלים נחרד מפעולות מסוג זה. יש רבים במערב שראיית עולמם ההומניסטית אוניברסליסטית לא מאפשרת להם להבחין בהתנגשות התרבותית. בעלי תפיסה זו מאמינים
שכל בני האדם שווים, לא רק בערכם אלא גם בערכיהם ובשאיפותיהם. זהו יסוד האמונה שאפשר ליצור עולם בעל מערכת אמונות אוניברסלית. בני זרם זה נוטים להכחיש את הפער הערכי ולהתעקש לראות את הצדדים בקונפליקט כשווים, כשאמת המידה המוסרית מסתכמת בראיית הקונפליקט כאירוע של מדכא-
מדוכא, קרי, אנדרדוג פלסטיני מול צבא כובש גדול ומודרני. הנרטיב מועבר במכונה האלגוריתמית ברשתות החברתיות שמזינה את המשתמש במידע שמתיישב עם תפיסת עולמו ואף מקצין אותה. הדיסוננס בין החוויה הישראלית, החוויה האיסלאמית והחוויה המערבית מהאירוע מעמיק, וההתנגשות התרבותית מועצמת.
ארצות הברית, אשר מנהיגה את העולם המערבי לצד מעצמות אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, מייצאת באגרסיביות את עולם הערכים של הציוויליזציה המערבית, ובכך משמרת תופעה שרוב העולם מוקיע – קולוניאליזם. בתקופת האימפריות ראינו קולוניאליזם טריטוריאלי צבאי וכלכלי. מעצמות העל כבשו שטחים נרחבים מחוץ לאירופה והקימו בהם מושבות, קולוניות. הם שיעבדו, השמידו והמירו את דתם של בני המקום. הם ראו בעצמם מושיעים, אשר נפל בחלקם "משא האדם הלבן" (כפי שניסח רודיארד קיפלינג, מחבר "ספר הג'ונגל"): לראייתם, בתור בני תרבות נעלה ועליונה מבחינה אידיאולוגית, עליהם לעשות חסד עם העמים הפרימיטיביים אותם כבשו ולהפיץ בקרבם את עולם הערכים שלהם. בימינו, פחות נהוג לכבוש ולשעבד עמים וארצות בכוח הזרוע. כיום אנו פוגשים בקפיטליזם הליברלי המבקש להוכיח שערכיו הנעלים הם אלו שניצחו את המלחמה הקרה, ואם רק ישכילו כל אומות העולם לאמץ לחיקם את ערכיו, יהפוך העולם לאוטופיה מאוחדת ומשגשגת. המלחמות של תחילת המאה ה-21, בעיקר בעיראק ואפגניסטן, הראו שאולי בני הציוויליזציה האסלאמית לא כל כך מעוניינים בדמוקרטיה ובמקדונלדס שהאמריקאים הואילו בטובם להשליט באמצעות צבאם, בהלך רוח של משא האדם הלבן. ארצות הברית ובני בריתה כבשו את עיראק ואפגניסטן מידיהם של הרודן סדאם חוסיין ושלטון הטאליבן הקיצוני באמתלה של מלחמה בטרור ו"שמירה על השלום". שם השתדלו לכונן רפובליקות דמוקרטיות שיהוו שותפות כנועות למסחר במשאבים, בתקווה שיהיו תושביהן אסירי תודה על כך שהפיצו בהן דמוקרטיה וקפיטליזם. תוך מספר שנים נחלה מדיניות זו כישלון חרוץ, כשאפגניסטן נופלת חזרה לידי הטאליבן מיד עם נסיגת האמריקאים, ועיראק נשאבת למערבולת של כאוס ואלימות שהגיעו לשיא עם ניסיונו הרצחני של ארגון דאע"ש לכונן מדינה אסלאמית קיצונית ברחבי המזרח התיכון. לדעתי תוצאה זו היא בלתי נמנעת, משום שיסודות הזהות האסלאמית מתנגשים עם ערכי המערב. לכל עם יש את היסודות הערכיים שלו, וניסיון לכפות עליו עולם ערכים זר יפגוש, על פי חוקי הפיזיקה של ניוטון, בתגובה נגדית שווה והפוכה. אציע אפוא שהפתרון האידיאלי לכל עם הוא לדבוק בעולם הערכים הייחודי שלו, ולעצב לו חוקי חברה וממשל בהתאם למורשתו.
חשוב להבהיר, מילים אלו אינן כתב אישום כנגד הציוויליזציה המערבית וערכיה. החירות, השוויון והדמוקרטיה יצרו עולם בו הרבה יותר טוב לבני אדם לחיות. ערכים אלו הם גם ערכי יסוד של מדינת ישראל, מעוגנים בהכרזת העצמאות וחלק בלתי נפרד מחיינו. ישראל היא בעלת ברית של הציוויליזציה המערבית, כשמנגד כוחות בציוויליזציה האסלאמית מבקשים להשמיד את מדינת ישראל. הקווים המשותפים בפילוסופיה, התרבות וההיסטוריה הופכים את השותפות עם המערב לטבעית. התאולוגיה והמוסר היהודיים היוו את הבסיס לאלו הנוצריים, ותהליכי ההתפתחות של התרבויות שזורים אלה באלה. על כן אנחנו לא סולדים מערכי המערב כמו שכנינו המוסלמים, ויש לנו אינטרס אסטרטגי מובהק בהתעצמות של ציוויליזציה חזקה וידידותית (בערך, לעת עתה). עדיין ניתן להבחין שהציוויליזציה שלנו היא שונה באופייה, קורותיה ושאיפותיה מהמערב. אמות המידה המוסריות של המערב, והחזון לתרבות אוניברסלית שמתיישרת עם השקפתו ושיטותיו מכשילות ומסרבות את הליכי קבלת ההחלטות ותפיסת המציאות הישראלית. האתגרים שישראל מתמודדת עמם מבית ומחוץ, דורשים פתרון ישראלי, ולא פתרון מערבי. בשנים האחרונות לקתה מדינת ישראל במכה חסרת תקדים של חוסר יציבות שלטונית, אשר נתנה
אותותיה בכלכלה, הביטחון והלכידות החברתית. לעניות דעתי, צרות אלו נובעות במידה רבה מחוסר התאמה בין המציאות שאנו חיים לבין הכלים שלנו להתמודד עם המציאות הזאת. לאחר שמחת תורה דובר רבות על קונספציות, על טרמינולוגיה. על הניסיון לגשת לבעיות מזרח תיכוניות עם פתרונות מערביים. אני סבור שהבעיה לא נוגעת רק בביטחון, אלא לכל רבדי השלטון והשיח בחברה. שיטת הממשל והמשפט שלנו הן מורשת בריטית מובהקת, אך מדינת ישראל היא לא בריטניה. החברה שלנו לא הומוגנית כמו בריטניה, ובריטניה מעולם לא התמודדה עם המציאות שלנו. אנחנו פשוט לא בריטים! אז למה שננסה להתנהל עם שיטת ממשל בריטית?
ברמת השיח, המערב נמצא בתהליך של קיטוב, המונע בין השאר מהמדיומים הדיגיטליים שהשתלטו על חיינו – רשתות חברתיות וסמארטפונים, אשר מזינים את המשתמש בתוכן שמושך את תשומת לבו. התכנים שמצטיינים בכך הם כאלה המעוררים תגובה רגשית. לכן המשתמש נתקל לרוב בתכנים התואמים את השקפת עולמו, ואף מקצינים אותה. זה יוצר חברה שבה השיח מקוטב וכל צד מתבצר, ללא יכולת לתת לגיטימציה לקיומו של הצד השני. שיח של התנצחות והכנעה לא תמיד היה דרכה של החברה היהודית. החכמה התלמודית מבחינה בקיומן של מחלוקות לשם שמיים – כמו המחלוקת בין אסכולות הפוסקים של בית הלל ובית שמאי. ההלכה בסופו של דבר היא לפי השקפת בית הלל, אבל זאת משום שבבית הלל שמעו את עמדת בית שמאי ודנו בה לפני שפסקו את דעתם. דפי הגמרא הם פרוטוקולים של דיונים בין משתתפים שונים שלא מסכימים אחד עם השני, אבל מחויבים להבין את העמדה הנגדית. המגמה החברתית של ימינו יוצרת חברה אנטי-תלמודית, כזו שלא מסוגלת להכיל מחלוקת לשם שמיים, ועל כן לא מסוגלת לייצר פתרונות בהסכמה רחבה. עם זאת, אפילו במסגרת הפולמוס הנרחב על סוגית הרפורמה במערכת המשפט ניתן היה למצוא קונצנזוס מובהק – משהו באופן שבו אנו מתנהלים כמדינה חייב להשתנות מהיסוד. אם כך, הסכמה רחבה היא אפשרית, והיא מציאות שאנו חייבים להתאמץ וליצור. אם ברצוננו ליצור חברת מופת, עלינו לשאוב השראה ממסורת אבותינו וקורותינו, ובכך ללמוד לבנות מסגרת חברתית ושלטונית שמתאימה לעם ישראל, ותוכל להוליד פתרונות רלוונטיים לאתגרים של העם בישראל.
בדרכי חזרה מהמילואים, נשטפו עיני ביופי המדבר. לאחר חודשים של נופי מתכת, בוץ ואפר, הנגב היה שינוי מרענן. יורד מצוקי שיירות אל צומת קטורה, ראיתי את הרי אדום כבירים במזרח. למרגלותיהם גלי ענק של דיונות לאורך קו הגדר. מנגד, בצד הישראלי, שדות רחבים ומטעי תמרים אינסופיים, תוצר של חדשנות ותושייה חלוציים. החקלאות הישראלית הצליחה לגדל חיים במדבר השומם, בהיקף שאף ציוויליזציה לא הצליחה כאן לפנינו. דוד בן גוריון אמר "בנגב יבחן העם בישראל". המבחן בו אנו עומדים הוא לעשות משהו שמעולם לא נעשה לפנינו. כמו שחרשנו מתוך דיונות החול והסלע הדומם חוף מבטחים של חדשנות, קהילה וביטחון תזונתי, עלינו לגבור על גלי האיבה ומערבולות הפילוג. מתוך האתגרים, נוכל ליצור שיטה חדשנית ואמיצה כדי להשיט יחד את ספינתנו. עלינו לשאוב כוח מהיותנו ציוויליזציה ייחודית, שזהותה וערכיה התעצבו בתהליך של אלפי שנים, תהליך ששיאו בתקומה לאומית ייחודית וחסרת תקדים. הייחודיות מחייבת אותנו למצוא מכנים משותפים, שיהוו בסיס למבנה חברתי ושלטוני שנבנה ונעצב יחד, בהתאם לאופי שלנו.