להיות חקלאי היום // און ריפמן
(21.01.25)
"כדאי להיות היום חקלאי?" שואלים אותי לא מעט. במיוחד בימים אלה, כשאנחנו מקבלים תזכורת כואבת לכמה חשוב להיות חזקים בגבולות שלנו.
ביום ראשון, כששלוש החטופות שוחררו, חשבתי על שיחה שקיימתי בשבוע שעבר בכנס בטחון המזון במכללת ספיר. דיברנו שם על "הסכמי יוסף" – חזון שמחבר בין חקלאות לביטחון. כמו שהסכמי אברהם עוסקים בביטחון, החזון שלנו מתחבר ליוסף – איש הכלכלה והתעשייה, מי שהבין שביטחון מתחיל מאסמי מזון מלאים.
אנחנו רואים את ישראל כאסם התבואה של המזרח התיכון. לא רק כמעצמה טכנולוגית או צבאית, אלא כמדינה שמייצרת ביטחון תזונתי לכל האזור. יש לנו עוד מיליון דונם שאפשר לתכנן לחקלאות – בנגב, במצפה רמון, בירוחם. שטחים שיכולים להיות לא רק מקור לתוצרת חקלאית, אלא גם קו הגנה ראשון.
מאחורי הטבלאות והמספרים מסתתר סיפור עמוק יותר – על יוזמה ורצון אנושי, על חיבור בין אדם לאדמה. כל מי שאי פעם הקים פרויקט בקהילה שלו מכיר את הרגע שבו הערך גובר על הרווח. הרגע שבו אתה מבין שהמספרים בטבלת האקסל הם רק התוצאה של משהו גדול יותר – של אמונה, של חזון.
בעולם החקלאות וההתיישבות אנחנו מחפשים את היזמים האלה – את האנשים שרואים מעבר למספרים. שמבינים שחקלאות היא לא רק עסק, היא חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי שלנו. להיות חקלאי זו קודם כל זכות, וכשחקלאי קם בבוקר מתוך תחושת שליחות, כשהוא רואה את עצמו כחלק מחזון גדול יותר – היוזמה שלו מצמיחה לא רק יבול, אלא גם ביטחון אמיתי למדינת ישראל.
שאלות לשיחה:
- מדוע כדאית החקלאות כיום לפי הקטע?
- מה האתגרים ומה החזון של החקלאות הישראלית כיום לדעתכם?
- כיצד נוכל לתמוך ולסייע להגשים חזון זה?
