להניח יסודות לגינה // קארל צ'אפק
אפשר להניח יסודות לגינה בכמה דרכים. הדרך הטובה ביותר היא להיעזר בגנן. הגנן שותל לכם כל מיני מקלונים, זמורות וזלזלים, שלדבריו הם אדר, עוזרר, לילך, צמחים גבוהי גזע ונמוכי גזע וגידולי נוי אחרים. אחר כך הוא עודר את האדמה, הופך אותה מעלה ומטה, מתחח עוד ועוד ושוב מחליק אותה, בונה שבילים מחצץ, תוקע פה ושם באדמה אי אלה עלים נבולים, שלדבריו הם רב–שנתיים, זורע במדשאה לעתיד זרעים, שלדבריו הם זון אנגלי, נחלית, זנב שועל, איטן או פגופירון. משסיים הוא הולך לו ומשאיר מאחוריו את הגינה חומה ושוממה כפי שהיתה ביום הראשון לבריאת העולם. הוא רק מפציר בכם להשקות את כל עפרות הארץ האלה יום–יום בקפידה, וכאשר יצמח הדשא, שתזמינו חול לשבילים.
אדם עשוי לחשוב שהשקיית גינה היא עניין של מה בכך, בייחוד אם יש ברשותו צינור. אך עד מהרה מתברר לו שכל עוד הצינור אינו מבוית – הוא יצור חמקמק ומסוכן; הוא מתכווץ, קופץ, מזנק, ואחרי שהטיל תחתיו מים בשפע הוא שוקע בהנאה בשלוליות הבוץ שנוצרו על ידי כך. או אז פתאום הוא מתנפל על האדם המנסה לאחוז בו ומתלפף סביב רגליו. צריך לדרוך עליו שיזדקף אלא שאז הוא נכרך ועוטף מותניים וצוואר… אשר לגינה – במקומות אחדים היא הפכה לשלולית בוצית ובמקומות אחרים היא מתבקעת מצמא.
אם תנהגו כך יום אחר יום, כעבור שבועיים בִּמְקום דשא יבצבצו להם בגינתכם עשבים שוטים. אחת מתעלומות הטבע הגדולות היא השאלה למה מזרעי הדשא האיכותיים ביותר צומחים דווקא העשבים השוטים הקוצניים בשפע הגדול ביותר. אולי אם תזרעו זרעי עשבים שוטים, ינבוט מהם דשא נאה. כעבור שבוע נוסף מתכסה הדשא קוצים צפופים ומפגעים אחרים, מהם מזדחלים על פני השטח, מהם שקועים בעומק האדמה. אם תרצו לשלוף מטרד כזה מהקרקע, הוא ייקרע בסמוך לשורש או שיסחב עמו גוש גדול של אדמה. ככה זה: ככל שהשרץ נבזה יותר, כך הוא משגשג יותר.
בינתיים, על ידי חילוף חומרים מסתורי, הפכו שבילי החצץ לטיט הדביק והצמיגי ביותר שאפשר לתאר. אף על פי כן נחוץ לשרש את העשבים הרעים מהדשא. אתם עוקרים ועוקרים ומאחורי צעדיכם הדשא לעתיד הופך לאדמה חומה ועירומה כבראשית. רק בשניים–שלושה מקומות צץ דבר– מה המזכיר עובש ירקרק, משהו אוורירי, דקיק ודומה לפלומה. אין ספק, אלה ניצני דשא. אתם עובדים לידם על קצות האצבעות ומגרשים את הדרורים, ושעה שאתם נועצים עיניים באדמה, מבצבצים על שיחי הדומדמניות והחזרזר העלעלים הראשונים, כהרף עין, במפתיע. לעולם לא תצליחו לתפוס את האביב בבואו.
ראיית הדברים שלכם השתנתה. כאשר יורד גשם, אתם אומרים שיורד גשם על הגינה. כאשר זורחת השמש, היא לא זורחת סתם כך, היא זורחת על הגינה, כשבא הלילה, אתם נהנים משום שהגינה תנוח לה.
יום אחד תפקחו את עיניכם והגינה תהיה ירוקה, על הדשא הגבוה ינצנץ הטל ובסבך שיחי הוורדים יבצבצו ניצנים תפוחים אדמדמים. העצים שהזדקנו יסתעפו ויישאו צמרות כבדות, אפלות, ומצלן הלח יעלה ריח רקב. ואתם כבר לא תיזכרו בגינה הצנומה, העירומה, החומה של הימים האלה, וגם לא בזיפים המהוססים של העשב הראשון, בהנצה הדלה או בכל יופי הבראשית העני, הנוגע ללב, של אדמת גינה שזה עתה נולדה.
נניח, אבל עכשיו כדאי להמשיך ולהשקות ולנכש עשבים שוטים ולברור חצץ מתוך האדמה.
(מתוך פתיחת הספר 'שנת הגנן' בתרגום רות בונדי, בהוצאת בבל)
לשיחה:
- מתוך המקור המחויך עולים כמה אתגרים רציניים של הקמת גינה ויציאה לדרך חדשה, מה הם?
- כיצד אתם מציעים להתמודד עם האתגרים שציינתם?
- שתפו ברגעים מחויכים ומרגשים של תחילת שנה/ הקמת גינה.
