שנה חדשה בפתח. המילה העברית הקדומה והייחודית הזו 'שנה' נושאת בתוכה הפכים. היא כוללת הן את גלגל הזמן החוזר ושב וחוזר- שונה. כלשון הפקודה הצבאית 'שנה'- ('חזור') שניתנת לחיילים במטרה שיבצעו את המשימה מחדש וטוב יותר. ברוח זו למשל חיברו חכמי הגליל את 'המשנה' – הבנויה על 'שינון', וחזרות קבועות על מורשת שנלמדת על פה. לעומת זאת מכילה המילה שנה גם את המשמעות ההפוכה לחזרה- שינוי. השתנות. שנה עברית חדשה בפתח והיא כמו שולחת אותנו לדרך בה הדבר הכי קבוע הוא השינוי עצמו. שינוי שבהיותו חלק קבוע מדרך מכיל מסורות וערוצי השתנות מובנים. למסורת השינוי הזו מוקדשים הדברים שלהלן, המהווים חלק משיחה פתוחה של חינוך לחיבור לאדמה.
א.
לחדש ימינו כקדם // עמוס עוז
זהו פחות או יותר לב המחלוקת: האם העבר שלנו שייך לנו, או שאנחנו כפופים לו? הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי כתב לפני כמאה שנה: "משפט הבכורה ליהודים על היהדות – האדם החי קודם לנחלת אבותיו". מה שפורח היום אולי ידשן את מה שיפרח מחר ומה שיפרח מחר אולי יהיה דומה דווקא למה שפרח שלשום. יש עונות בחייה של תרבות. במשך אלפי שנים תרבות ישראל קולטת זרעי הפריה מתרבויות אחרות וגם זורה את אבקניה בתוך תרבויות אחרות. כל זה מקופל בעיני בחצי פסוק: "חדש ימינו כקדם."
אי אפשר לחדש בלי קדם ואין קיום לקדם בלי חידוש.
ב.
"רק תנו לי את ליבכם ואוליך אתכם בדרך חדשה שכבר הלכו בה אבותינו אברהם יצחק ויעקב ואף על פי כן היא דרך חדשה" (רבי נחמן מברסלב) מסורת של חדשנות היא הלך הרוח, והרעיון הגדול המרכזי המלווה אותנו, בתהליך העמקת הזהות היהודית והישראלית בעשייה החינוכית שלנו.
אנו מעמיקים לשאוב מתוך המורשת הקדומה שלנו, ממאגר החכמה, הספרות, הדמויות ואירועי המפתח של תולדות עמנו. זאת תוך תנועת הצמחה מחודשת, ובקשת התחדשות מרעננת, המעניקה פשר להתמודדות בהווה, ומזינה את אופק האתגרים הצפונים לנו בעתיד.
אנו פונים לקבל הד ופשר ממקורותינו בכל אתגר חדש שעומד לפתחנו, וכמו כן בבואנו לקבל מירושת הדורות אנו פוגשים בהם בעיניים 'חדשות' שנטועות בקרקע של מציאות חיינו. תנועה שניתן לסמל באמצעות הדימוי כפול הפנים של העמקת שורשים תוך הצמחת כנפיים.
ג.
"אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף/ שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה"
וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה"
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ"
(יהודה עמיחי, מתוך הקובץ פתוח,סגור,פתוח)
יהודה עמיחי מתאר בשירו המפורסם את תמצית הקשר שבינו לבין אביו במודל הכפול הכולל הן את מורשת עשרת הדיברות והן את החירות לחדש מהן. גם הדיברות שעמיחי מחדש כוללות בעצמן הן את הצו הנוגע לשמירת המורשת (לא תשתנה) וגם את ההכרח לרענן ולהצמיח (התשנה, תשתנה).
החידוש והמורשת שעולה מהשיר של עמיחי מזכירה לנו כי מסורת עברית שתדגיש את מטען ירושת העבר 'על חשבון' המציאות בהווה עלולה להתנוון ולחדול מלהיות מרחב מזין ורלוונטי. ואילו מרחב עברי שיהיה ממוקד בחדשנות עכשווית עשוי להתנתק משורשיו ולאבד ממקורות חיותו וזהותו. כמה יפה שהמילה העברית לאורגינאליות היא "מקורי", מילה שמזכירה לנו שגם ניסוח דרכים חדשות בתכלית עומד בזיקה וביחס למקור קודם המזין את ההשראה וההשפעה הנחוצים ליצירה חדשה מקיימת. ככל שאנו שואפים ליצירת "החדש" ולבניית תדר חלוצי וחדשני, כך אנו מעמיקים שורשים בתדר "השומר" על מורשתו, בדינמיקה המעניקה יציבות לצד התנופה. ויש לזכור כי תנופה ללא יציבות מייצרת תזזית מערערת ונסחפת, ואילו יציבות ללא תנופה מייצרת קיפאון וכבדות עקרים, תשלובת של תנופה ויציבות מאפשרת ריקוד חיים פורה של צמיחה שמחה.
ד.
מתוך הלך רוח זה בחרנו 'לחדש' את מורשת ארגון החלוץ 'השומר' בבואנו להקים התארגנות אזרחית חדשה לסיוע לחקלאים ולשמירה על אדמות המדינה- השומר החדש. זאת כחלוף מאה שנים מעת שהוקם הארגון המקורי, זהו גם המקור לעיצוב סמל השומר החדש בדמותו של אלכסנדר זייד- החלוץ על הסוס המשקיף על ההתיישבות באדמות העמק. גם הבחירה בצירוף המקראי 'שומר אחי' כמוטו לארגון הנשען על פגמי האחווה בסיפור קין והבל ועל הצורך לתקן את ששאל קין 'השומר אחי אנוכי?' בקביעה המחודשת ובמענה 'שומר אחי!".
דוגמא נוספת ניקח ממנהגנו להתכנס למעמד קריאת מגילה בכל חגיגת יום עצמאות של התנועה- 'במגילת העצמאות'- מנהג שהינו חידוש בן ימנו של המסורת העתיקה של עם הספר, לקריאה בקהל ועדה במגילת החג בכל מועד עברי.
הלך רוח זה גם הנחה אותנו לאצור מדי קיץ בשנים האחרונות אסופה בשם 'מתנות הארץ' ובה קטעי לימוד יומיומי קצרים המלווים את מעגל השנה באיכות של העמקה במקורותינו החדשים והישנים בהתאם לערכים ולנושאי הליבה התוכניים המרכזיים עבורנו. כמו כן בתכנית המנהיגות במצפים ובתכניות נוספות נוהגים החניכים לכתוב ספר 'דברי חברים' הכולל זיכרונות, עדויות, ותובנות מרכזיים משנת הפעילות שלהם במסורת 'דברי החברים' של חלוצי ארגון 'השומר'.
רעיון זה מתכתב עמוקות וחופף למרכזיות שאנו מקנים לחיבור לאדמה ולטבע, זאת היות ומטעני המורשת הינם חלק אורגאני מחיבור עם לאדמתו מחד, וחידוש וצמיחה ערכית מזינה הינה פועל יוצא טבעי של חיבור כזה.
הרעיון מהווה גם גורם מבדל ואמת מידה ממקדת המסייעת למחנכים שלנו לאיתור מיון ובחירת החומר החינוכי בבואם לכתוב וליצור מערכי הדרכה ופעילות תוך העדפת מקורות להם זיקה עמוקה למורשת מחד, ובעלי אפשרות ואופק צמיחה של חידוש רלוונטיות וקישוריות לערכי הליבה שלנו מאידך.
ואיך נגשים לזה למעשה- אנו מכינים חומר חינוכי לציון חגי ישראל למשל? נשאף שהחיבור למקורות העתיקים של החג יעלה בקנה אחד עם זווית מתחדשת רלוונטית ומרעננת אל המועד, מתוך שדה העשייה שלנו. תוכן לציון ימים בינלאומיים כיום כדור הארץ הבינלאומי החדש? נשאף שהוא יקבל הד ועומק מתוך מקורות מורשת עתיקים.
