לימוד שמרבה את המעשה // צוריאל אסף

"רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ,/חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; (וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ,/אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.)

הוּא הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ,/ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; (וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו,/ אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.)

הוא היה אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. (וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו)."

(מסכת אבות פרק ג)

יחסי התלות החיובית של המעשה והלימוד במסורת העברית, נמסרים לנו כתמצית תורתו של חנינא בן דוסא 'איש המעשה' שחי בכפר ערבה, והיה רועה צאן ואחד מחכמי הגליל במאה הראשונה לספירה.

בראש דבריו עוסק חנינא בתנאי הסף של הלימוד, המוצג כאן כיראת החטא. למעשה, זה מעין הצורך של 'הסור מרע' שקודם לעשיית הטוב. בכדי להגיע לעשיית הטוב נדרש האדם להיות 'ירא חטא', מה שניתן לתפוס כפחד מפני החטאה ומפני החמצה. מי שלא יודע חשש כזה עשוי לכלות את זמנו בגלילה אינסופית של פיד ברשת החברתית, או בחדשות, הופ, עובר הערב, שנה חולפת. ומה אתה עושה שנה הבאה? נקודת המוצא המביאה אותנו לעשיית הטוב היא החשש שלא נחטיא, שנמצה את ההזדמנות שהחיים מגישים לנו, בעצם, שבאמת נחיה.

חיבור המעשה והלימוד עומד בלב המסורת של הדברים כאן. במידה שאדם אכן מכוון לעשיית הטוב, הוא נדרש לכרוך את החכמה עם המעשה. רעיונות יפים לא מחזיקים מעמד אם הם לא מקבלים ביטוי בפועל. כמה? כמה שיותר. החכמה תלויה במעשה באופן שראוי שהוא יהיה מרובה ממנה, זה לא בהכרח רק ריבוי של יותר מעשים מחכמה, זה גם יכול להיות מעשים מרובים, מתוך מה הם מרובים? מהחכמה. כלומר זו צריכה להיות חכמה שמביאה את האדם להרבות מעשים. לא פעולה שמביאה להרבות בחכמה אלא חכמה שמביאה להרבות במעשים. תלמוד שמביא לפעולה. שמרבה בפעולה.

וזה לא הכל, היחיד לא לומד ולא פועל בחלל ריק אלא בזיקה ליחד, ביחס לאחר ולחברה. רוח הבריות, התיקון הנוגע למרחב שבין אדם וחברו, הוא המוצא המכונן גם לתיקון של האדם עצמו, מה שקוראים לפעמים בין אדם למקום. אין משמעות לתהליך תיקון עצמי ואישי מופלא ככל שיהיה אם איננו פועל מתוך ואל תיקון יחסים עם הזולת. ביחד.

שאלות לשיחה:

• מה עיקר הטענה של המקור במילים משלך, ומה דעתך?
• שתפו בהתנסות אישית בלימוד שמניע לפעולה ולמעשה. מה למדתם? מה עשיתם?
• כיצד ניתן להגביר את החיבור של הלימוד והמעשה לחיי החבורה שלנו?