מבט על ספר במדבר

מבט על ספר במדבר// דביר יששכר

בעקבות קריאה במקרא בספר במדבר, נכתב לקבוצת הלימוד "תורת האדמה" קריאה במקרא לצד מיזם "929 תנ"ך ביחד". אפשר להצטרף לקבוצת הווטסאפ בלחיצה כאן.

במהלך הקריאה בשבועות האחרונים בספר במדבר התחדדה בי ההבנה שעם ישראל לא רק עבר במדבר – הוא ממש נוצר בו. המדבר איננו רק רקע גיאוגרפי, אלא מרחב של התהוות. ההליכה המשותפת אחרי משה אל עבר הארץ המובטחת, התלונות, התפילות, הגעגועים למצרים, הקושי הפיזי והמנטלי וההתמודדות הבלתי פוסקת, כל אלו עיצבו את דמותו של העם והשפיעו על תודעת העם הזוכר את מעשה אבותיו. דווקא בנוף החשוף והדל של המדבר, עם ישראל רקם עור וגידים, פיתח לכידות וערבות הדדית עמוקה, ובמקביל גם מערכת יחסים ייחודית ואותנטית עם אלוהים, כזו שיש בה מקום לשיח, לכנות, לתלונה ולתפילה.
מתוך התובנה הזו עלתה בי שאלה רחבה יותר: איזו תודעה נצרבה בעם היהודי כתוצאה מכך שנוצר במדבר?

כיצד השפיעו סיפורי המדבר על אופיו של העם היהודי לאורך ההיסטוריה? נדמה לי שהמדבר העניק לעם ישראל מתנה עמוקה. הוא חימש אותו בתשתית זהותית שאפשרה לו לשרוד אלפי שנים, לשמור על ייחודו, ולעמוד מול גלי תרבויות אדירים שסחפו את כל המרחב והעלימו עמים רבים.
כיוון אחד שמסתמן הוא ההיתוך הייחודי בין המימד הדתי למימד הלאומי. במדבר נוצרה מציאות שבה האמונה באלוהים והלכידות החברתית אינן נפרדות זו מזו. האדם זקוק לאלוהים כדי לשרוד את המציאות הקשה, אך באותה נשימה הוא גם חלק מקולקטיב ההולך יחד ליעד משותף. המדבר הדל במזון ובמים והכופה על האדם להמשיך בדרכו, דווקא הוא בריק החומרי המאפיין אותו בונה חירות. חירות לעצב זהות, חירות לבחור, חירות לצמוח כעם המקיים את החיבור בין המימד האימננטי – החיים עצמם, לבין המימד הטרנסצנדנטי – הייעוד שמעבר להם.
כיוון נוסף נוגע לתודעת הזמן. סיפור המדבר, שנשמר בתודעה היהודית לאורך אלפי שנים, איננו רק סיפור עבר אלא סיפור של תנועה מתמדת אל העתיד. העם היהודי חי תמיד עם מבט קדימה אל הארץ, אל הגאולה, אל המשיח. המבט הזה מאפשר לראות את המציאות כמשתנה, כפתוחה, ככזו שאפשר וצריך להשפיע עליה. הוא מטפח אחריות, מעורר שאלות גדולות, ומעניק כוח להמשיך גם בזמנים קשים. הוא מפנה את תשומת הלב לדור העתיד וגורם לעם להתעסק בהמשכיות ובחינוך. ייתכן שזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שהעם היהודי הצליח לשמור על זהותו לאורך זמן כה ארוך.
כשאני מנסה לחשוב על המשמעות של המחשבות הללו עבורנו היום, בתוך המציאות של מדינת ישראל, אני מרגיש עד כמה המסורת והשורשים שלנו הם מקור כוח. הם מזכירים לנו שיש לנו סיפור, לא רק עבר, אלא גם עתיד. בדומה לאבות אבותיי כשאני קורא סיפורם של עם ישראל במדבר אני מנסה לקבל השראה למציאות כיום ומנסה להמשיך את סיפורם. במובן מסוים, נדמה שגם אנחנו נמצאים כיום באיזשהו "מדבר", מציאות פתוחה, מתהווה, שבה עלינו לשאול את עצמנו מי אנחנו רוצים להיות. עד כמה אנחנו מבקשים להידמות לעמים אחרים, ועד כמה אנחנו מוכנים להעמיק בזהותנו, להתחבר לתודעה היהודית העשירה ולייעוד שהיא נושאת. מוזר לחשוב על מדבר כשהעם היהודי בארצו אך עם זאת עולה בי המחשבה שיותר מכל גלות ושלטון זר דווקא לעם ישראל בארצו יש לו הכח להתרחק ולאבד את זהותו.
אך לצד כל זה, חשוב לזכור דבר נוסף. המדבר הוא הדרך, שאין לוותר עליה, אך הוא איננו היעד. למרות הקושי הרב הקיים במדבר, הוא בכל זאת מאפשר מקום נוח ומוצדק להתלונן ומצדיק תנועה מתמדת מבלי להגיע להכרעה. אולי מתוך כך התפתחה בנו גם משיכה מסוימת לחיים של תנועה בלתי פוסקת. אבל ספר במדבר מספר לנו בבירור שהעם נוצר במדבר כדי להיכנס לארץ הייעוד ולא כדי להישאר בו.
האתגר שלנו הוא כפול, מצד אחד, לא לדלג על המדבר ולהבין מה הוא בונה בנו ומצד שני גם לא להתאהב בו, עד כדי שכחה של היעד. בין התנועה לבין ההגשמה, בין הדרך לבין הייעוד שם מתבררת שליחותו של עם ישראל, אז והיום.