מנגינת הבלוז של החירות

מנגינת הבלוז של החירות// רפאל בן כליפא

כשלמדתי לבגרות על מקורות מוסיקת הבלוז, הבנתי שהיא נוצרה ע"י אנשים שחוו את אחת ההגירות האכזריות ביותר שהתקיימו בהיסטוריה האנושית. מקורו של הבלוז הוא בארצות הברית, בשירת העבדים האפריקנים. שירה זו כללה שירי עבודה, שירי דת וכן מאפיינים של מוזיקה אפריקנית שורשית. הסגנון שהם יצרו נחשב לפואטי, *מלודי, הרמוני ובעל קצב מיוחד משלו*, באופן שמבדיל אותו מכל סגנון מוזיקלי אחר. נדהמתי. שתי נקודות כאן נראו לי בלתי מובנות לחלוטין:

1. איך הם הצליחו לשיר במצב כזה?? הם שועבדו באכזריות בשדות כותנה וחיטוב עצים מאיפה הכוח והיכולת לשיר??
2. אם כבר לשיר, הייתי מצפה למעין שירי בלדה עצובים וחשוכים המבטאים כאב עמוק של עקירה ממולדת ומאורחות חיים טבעיים  ולא סגנון מוזיקלי :"מלודי, הרמוני ובעל קצב מיוחד משלו"*!*

השאלות האלה הטריפו אותי לגמרי כי הן עומדות  בסתירה להנחות יסוד שלי על בני אדם. אבל סיפורו של חג פסח מסמן לי כווונים של תשובה:

1. לפעמים, גם מתוך מצב של עבדות ניתן לבחור ולהכריע אל החירות, מתוך חופש פנימי והתנגדות למשעבד-
2. יש בכוחנו לעשות "מהלימון לימונערק" דווקא מתוך המציאות הקשה של שיעבוד, בני ישראל הצליחו לצאת ולהמציא ז'אנר מוזיקלי שלם, בני ישראל קיבלו את התורה, הם הצליחו לקחת את הכאב שלהם ולהפוך אותו לשירה ואיזה אחת ??? מלודית, הרמונית ובעלת קצב מיוחד משלה.

מאחל לכולנו חג פסח מלודי, הרמוני ובעל קצב מיוחד משלו

רפאל בן כליפא הוא מתנדב צעיר, פעיל בפרויקט הנוער "משפחת הפריארים", מתגורר בקרית אתא.

שאלות לשיחה:

• מה ניתן ללמוד על חירות ממייסדי מוסיקת הבלוז?
• הציעו דוגמאות היסטוריות-חברתיות נוספות של חירות פנימית יוצרת מתוך מצבים קשים ובנסיבות קשות.
• שתפו ברגעים בחיים של יצירה ושל פעולה חופשית מול תנאים מגבילים.