מסע החירות ומשא האחריות // אבי שגיא וידידה שטרן
[…] החירות אינה מתמצה בשאיפה לשחרור משעבוד. שחרור יוצר חופש לנוכח האחר – פרעה – אך אין הוא מעניק למשוחרר חופש לנוכח עצמו. גם אדם משוחרר מבחינה פוליטית וחברתית אינו בהכרח בן חורין בהווייתו הפנימית, אם הוא שואב את ערכו העצמי מהפירורים הנופלים משולחנו של הזולת, כביטויו של קירקגור. מרידתו של עבד, המסתכמת באמירת "לא!" לאדון, אינה מבטיחה את חירותו, שכן גם היא, ממש כמו אמירת "כן!", אינה אלא ביטוי לתלות באדון. גם מי שניצח במאבק שחרור הרואי נותר שבוי במכלאות השעבוד – עבד שברוח – אם אין הוא מצליח להציב הצעה חלופית לאפשרות שאותה שלל. ההימלטות מעול, ללא עיצוב של תפישת עולם עצמאית שאינה מפנה את מבטה החוצה, אמנם מאפשרת חירות שלילית, אך אינה יוצרת חירות במובנה החיובי. דורנו ניצב מחדש על גדות ים סוף. בניגוד לדור מצרים לא סמכנו על הנס ולא החרשנו. דורות של לוחמים וחלוצים שרו: "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו". שילמנו דמי התנסות יקרים והצלחנו – הים נקרע וקמה המדינה היהודית הריבונית. ואולם, שחרורנו הפיסי, ממש כמו יציאת מצרים, הוא רק תחנת המוצא בדרך ארוכה. המסע אל החירות הפנימית טרם תם, הוא בקושי החל. פרוס לפנינו מדבר גדול, ולאחריו "ילידי ענק" מאיימים. משכו של המסע אל השחרור מעבדות – רכישת החירות השלילית – היה קצוב: אלפיים שנה; לעומתו, המסע אל החירות החיובית לעולם לא ייתם
פרופ' אבי שגיא, ראש התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות, מרצה במגמה לפילוסופיה כללית באוניברסיטת בר אילן; עמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן
פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה; מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן.
- מהי 'עבדות שברוח' עבור האדם בן זמננו, ומה הקשר בין עיצוב השקפת עולם לבין חירות?
- מה מבקשים כותבי המאמר מאיתנו, החיים במדינת ישראל העצמאית?