"יש ללמוד מהטבע, כיצד הוא מחנך.
השמים, ההרים, הסלעים, הצמחים, הים, הרוח, העננים, הלילה וכו', אינם באים לחנך, וכמה הם מחנכים!
וכמה היו מחנכים, לּו ידע האדם לבקש תורה מפיהם, יותר נכון, לבקש תורת עצמו על פיהם"
אהרון דוד גורדון
ארגון השומר החדש הוא תנועה ציונית חינוכית מתחדשת שקבעה לעצמה כיעוד את משימת השמירה על אדמות המדינה במעשה ובלימוד. המשימה שלנו נשענת על צורך בוער בשינוי תודעתי עמוק בחברה הישראלית ביחס לעבודת האדמה.
שינוי שיוביל לשיקום הערבות ההדדית, והאומץ האזרחי הנדרשים להבטחת שגשוגה של ישראל במאה השנים הבאות. לשם כך השומר החדש מפעיל מגוון רחב של מענים ותוכניות חינוכיות להגשמת היעוד והחזון, על פני מגוון קהלים ואוכלוסיות, ובמנעד גילאי רחב. ככל שאנחנו מרבים לעשות וממעטים לדבר, וככל שאנו צוברים ניסיון חינוכי משמעותי, רחב ועמוק, אנו מפתחים גם שפה ומושגים מסייעים לשדה החינוכי בו אנו פועלים. תוך שאנו פועלים בעקביות להגשת המטרות שלנו, העולם הסובב אותנו השתנה וממשיך להשתנות ללא הרף.החברה בישראל ובמערב מאופיינת כיום בתרבות מסכים המקדשת את האני ואת הקל תוך שהיא הולכת ומרחקת מעולם החקלאות ומחיבור פשוט לעמל ולעבודת אדמה.
מגמה זו מעידה על צורך בשינוי, עדכון והתאמה של המטרות החינוכיות ותהליכי החינוך שאנו מובילים בהתאם למציאות המשתנה, זאת על מנת להקנות לחניכנו כלים נחוצים להתמודדות מוצלחת עם האתגרים הצפויים להם היום ובעתיד, עם יציאתם לחייהם הבוגרים. בעוד היעוד שלנו הוא המצפן המכוון את כל הפעילות שלנו, השפה החינוכית שלנו מציגה את היעדים הערכיים והמתודות שלאורם אנו בוחנים את הצלחותינו והיא מעוצבת יחד עם המציאות המשתנה.
אנו רואים את ליבת השפה החינוכית שלנו כחוייה משותפת- שלנו עם הארץ. אנו מאמינים שתהליכי החינוך הנובעים מעבודה חקלאית יש בהם לימוד עמוק בשבילנו, בעיקר בדור בו רבים מאיתנו לא חווים קשר יומיומי עם עולם הטבע וחיים בתודעה של ניתוק ממנו. זהו לימוד משמעותי, המפתח חוסן, חיבור ואחריות. על גבי השהייה בטבע וחוויית העבודה אנו מבקשים להוסיף קומה שלישית, קומה של "ניגון", "ניגון" – ניגון של אהבה והתבררות הרוח.
הדרך החינוכית שלנו נובעת מהתביעה להגשמת הלימוד במעשה. וממושג המשימה שראשיתו בחיכוך שבין הצורך בסיוע והנכונות להיענות ולהתייצב נוכח אתגרי השעה. מכאן צומחת תודעת השליחות אליה נתבעים חברי קהילת הבוגרים, איש כפי כוחו וחוזקותיו. זאת מתוך בירור מתמיד של מושג הציונות וההתחדשות החווייתית וההכרתית הנובעת מבירור זה. ולבסוף עולה הדרך ציון באמצעות כוחה של חבורה בפעולה מתמדת. הדרך החינוכית שלנו מתגבשת יום יום מחדש בשדות הפעילות השונים, ומתעצבת מתוך מגע מתמיד באדמה ובמעשה החינוכי. לכל אחד משדות הפעילות שלנו מאפיינים ייחודים משלו, ולצד ההבדלים בין הזירות מתחדדת גם דרך משותפת רחבה, המקבלת ביטויים דומים במנעד-תצורות בכל אחת מסביבות המשימה. השאלות שאיתן יצאנו לדרך, נובעות מצדדים שונים של הדרך החינוכית המרגשת, הייחודית, והמשותפת הזו. ראשיתם בניסוח אתגר הציונות חוויתית הוויתית, והמשכם בצורך בחידוד והבהרת המתודה המרכזית שלנו לשילוב מעשה ולימוד. לצד זאת נסחנו את המתודה והדגשים הייחודיים לנו בהעמקת חינוך מחובר למקום והתחדשות הזהות היהודית-ישראלית. מהמשגת מתודת החינוך העמלני. ועד לניסיון לשרטט את מפת העבודה הדינמית, בחבורת משימה חינוכית ארוכת טווח.
אחת מתפיסות היסוד המרכזיות שלנו בשומר החדש, היא השילוב בין המעשה ובין הלימוד. בין המשימה החינוכית והמשימה החקלאית. פעמים רבות אנו נתקלים בסוגיה העולה מן השטח – מי משתיהן חשובה יותר? מי מקבלת את העדיפות, כאשר הן עומדות בסתירה או במתח? באיזה מן "הצדדים" עלינו לדבוק? האמת היא שבעניינו – המתח עצמו, קו פרשת המים, הקו-המפריד, הוא הוא לב העניין ובו צריך לדבוק. ויקטור פרנקל ציטט את ניטשה באומרו "אדם שיש לו למה – יוכל לשאת כל איך". הלימוד, העיסוק בשאלת הלמה, הוא מהותי ובסיסי – הכוח הדוחף ביציאה לפעולה במישורי העשייה. אך עם זאת, הלימוד אינו שווה כהוא זה אם לא נדע, במקביל אליו, לשמוע את קולם של אחינו ואחיותינו ולהתגייס אליהם באופן מידי ומיטבי. שומרי אחינו אנחנו. בתוך זירה זו – של העשייה המלווה את הלימוד והלימוד הטמון בעשייה – תפיסתנו היא שהצדדים הללו מזינים ומוסיפים זה לזה. בבואנו לחבר את עם ישראל לאדמתו וזהותו, אמונתנו היא כי העשייה עצמה היא זו שתחזק ותעמיק את החיבור הערכי והלימוד, לא פחות מהדיבור התיאורטי. של שניהם. במעשה – ובלימוד.
מה שאני עושה בפועל, עושה פעולתו עליי/ רקע ושורשים עבריים "אהב את המלאכה" – מוטו זה, הלקוח ממסכת אבות שבמשנה, הוא מעין שורש חי למסורת העמלנות העברית. זוהי קריאת זן המכוונת את האדם להשקיע במרחב המלאכה בחיים ולטפח אותו. נמצאת כאן נקודת הנחה סמויה על טבע האדם, לפיה קיימת נטייה אנושית טבעית לברוח ממלאכה, לנסות להתעצל או לחמוק ממנה, לעיתים אף באמצעות קידום לתפקיד נחשק. כנגד נטייה זו, המשנה מכוונת את האדם ל"אהב את המלאכה". בימינו, נטייה טבעית זו מועצמת שבעתיים באמצעות תרבות המסכים", הדוחה את המאמץ ואת העמל כמעט בעצם הגדרתה. מדובר על תרבות של ניתוק ממערכות שיח אנושי לטובת התמסרות למסכים באמצעות מגוון של יישומים לאוהבי סרטים ומגוון תוכניות טלוויזיה, אתרי חדשות, רשתות חברתיות משחקי מחשב ועוד. מול תרבות המסכים, מציעה המלאכה מצע התפתחות חיוני בחיים, מרחב שפועל עלינו דרך השקעה וטיפוח ולא דרך הזנחה וביטול. אפשר לדמות את המלאכה למרחב חיובי שמטעין אנרגיה אגב תנועה, כמשל המצבר ברכב שנטען מאלטרנטור: ככל שנוסעים ברכב, כך המטען מתמלא. וכאשר נחים, המצבר מאפשר להניע את הרכב מחדש. אהבת המלאכה כרוכה ביכולת לגייס את כוחותינו ליום חדש, להציב לעצמנו יעדים, לשמוח גם בשגרת ימי המלאכה האפורים. המלאכה אהובה על אף הקושי והמאמץ כי היא מטעינה וממלאת. בעבר, התקיים מרחב המלאכה בשדה הממשי של עבודת האדמה ועמל השדה. כמעט כל אדם טיפח גינה, שדה ומרחב חקלאי מחוץ לביתו. כיום, כשהחברה האנושית עירונית ומרוחקת מהטבע ומהאדמה, ההתנסות החקלאית יכולה לשוב ולספק מרחב לחוויה של עמל ומאמץ.
מורשת של חדשנות" היא הלך הרוח, והרעיון הגדול המרכזי המלווה אותנו, בתהליך העמקת הזהות היהודית והישראלית בעשייה החינוכית שלנו. אנו מעמיקים לשאוב מתוך המורשת הקדומה שלנו, ממאגר החכמה, הספרות, הדמויות ואירועי המפתח של תולדות עמנו. זאת תוך תנועת הצמחה מחודשת, ובקשת התחדשות מרעננת, המעניקה פשר להתמודדות בהווה, ומזינה את אופק האתגרים הצפונים לנו בעתיד. אנו פונים לקבל הד ופשר ממקורותינו בכל אתגר חדש שעומד לפתחנו, וכמו כן בבואנו לקבל מירושת הדורות אנו פוגשים בהם בעיניים חדשות שנטועות בקרקע של מציאות חיינו. שמירת המורשת וההכרח לרענן ולהצמיח הוא בבסיס המסורת העברית שמדגישה את מטען ירושת העבר 'על חשבון' המציאות בהווה עלולה להתנוון ולחדול מלהיות מרחב מזין ורלוונטי. ואילו מרחב עברי שיהיה ממוקד בחדשנות עכשווית עשוי להתנתק משורשיו ולאבד ממקורות חיותו וזהותו. ולבניית תדר חלוצי וחדשני, כך אנו מעמיקים שורשים בתדר "השומר" על מורשתו, בדינמיקה המעניקה יציבות לצד התנופה. ויש לזכור כי תנופה ללא יציבות מייצרת תזזית מערערת ונסחפת, ואילו יציבות ללא תנופה מייצרת קיפאון וכבדות עקרים, תשלובת של תנופה ויציבות מאפשרת ריקוד חיים פורה של צמיחה שמחה.