נטוע באדמתו ונכון להגנתה // יצחק רבין
יצחק רבין היה ראש הממשלה “הצבר” הראשון, והיה המנהיג הישראלי הראשון שצמח מתוך התנסות אישית בחקלאות עברית מנעורים. כפועל יוצא מכך הוא פעל והיווה מצפן למחויבות הישראלית כלפי החקלאות הישראלית, ככוח חלוצי חיוני לבניין הזיקה של העם והחברה אל אדמתה. הקטע להלן מתוך נאום של רבין ליום ההתיישבות החקלאית, במשכן הכנסת:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל – אשר עתה מלאו מאה ועשר שנים לתחילתה – סימלה, אולי מכל תופעה אחרת, את המהפכה הציונית-חברתית, את תהליך הפיכתה של הפירמידה הגלותית, את שובו של עם ישראל אל אדמתו, הלכה למעשה. התלמים הראשונים שנחרשו בפתח-תקווה ובדגניה, הזרעים הראשונים שנבטו באדמות כנרת ויסוד-המעלה, ילדי האדמה הראשונים שנולדו ובגרו בנהלל, בעין-חרוד, בגדרה ובעוד עשרות יישובים חקלאיים שקמו בימי העלייה הראשונה, השנייה והשלישית, כל אלה היו במרוצת השנים המסר לעצמאות ישראל. ההולכים בשדות גידלו והובילו, בעצם קיומם, דמות של יהודי חדש, שונה, נטוע באדמתו ונכון להגן עליה. על העורף החקלאי-התיישבותי הזה נשענה במהלך שלושה דורות כל הפעילות הציונית, המדינית והביטחונית, ובמרחב זה פותחה וצמחה חקלאות לתפארת – במגוון הזנים, בתנובות, בייצור תשומות חקלאיות, בטיפוח אורח-חיים שיתופי, קיבוצי ומושבי. היבולים, השיטות, האנשים, היו למציאות ישראלית שורשית – שהפכה גם לאגדה בינלאומית. אך המגזר הזה ידע גם, מראשיתו, תקופות של משבר ושפל. עברו עליו, ללא הבדל צורות ההתיישבות, זמנים של ייאוש ונטישה, שנים של מצוקה כלכלית וריב-אחים, עתות של הסתגרות ודלדול-שורות. אך כמו במחזוריות עונות השנה, שהן מקור החיות החקלאית, כך גם בחליפות הזמנים גברו הנאמנים על רפי-הרוח והעיקשים על הוותרנים, ולאחר ימי סגריר, שבה ולבלבה תמיד הפריחה. עובדה – החקלאות הישראלית המשיכה וצעדה תמיד קדימה, והחקלאים הישראלים, למרות כל מכאוביהם, היו והינם מאבני-היסוד של הכלכלה, החברה, הביטחון. וזאת אפילו בעידן בו נראה לפעמים כי הספדים עליהם הם צו-האופנה. אמת, מהעבר המפואר אפשר להתבשם אך לא להתפרנס – וקשה לחזות עתיד כשההווה הוא מעיק ומשברי. אך חשוב שנדע ונבין, כי המכאובים אותם עוברת החקלאות הישראלית בשנים האחרונות הם צירי-הלידה של עידן חדש, הם כאבי הקמילה מחד והנביטה מאידך. הם המכאוב שיביא – שחייב להביא – את הפריצה, ובידנו הדבר…. בידנו, ביד כולנו יחד, לבנות כך את איכותה המתחדשת של החקלאות הישראלית, פרק נוסף – אני מקווה מפואר – בספר ההישגים של מדינת ישראל.
שאלות לשיחה:
- מה תפקיד החקלאות לפי הקטע?
- כיצד החקלאות הישראלית כיום עדיין נושאת את מה שהקטע מתאר?
- כיצד לדעתכם "בידנו הדבר" ?