נכדי העברים הקדמונים // אלכסנדר זייד
מתוך "לפנות בוקר" פרקי היומן של החלוץ מקים ארגון "השומר".
באחד הימים הגיעה קבוצת בדוים מעזה, ובראשה שיך, רכובים על סוסות אצילות. ״היכן השומרים העברים?״ שאלו הבדוים עוברים־ושבים. ״היכן הזקן שבחבורה?״ מראים להם על ״ארמונו״ של מנדל, המתנוסס בראש הגבעה. מנדל יוצא לקראתם ומקבל את פניהם בכבוד, כמנהג הבדוים.
מנדל, גבה־קומה, רכב־כתפים ובעל פנים צוחקים, משוחח עם האורחים. כותנתו הלבנה חגורה אזור־עור, על ירכו אקדח גדול ועל לוח לבו משרוקית. חדרו מלא נשק. בדלת הפתוחה נכנסים ויוצאים הבחורים בלי הרף, מזוינים כולם. יום התשלום היום וחילוף המשמרות. הכל נתאספו לשם סידור עניניהם. בודקים נשק, ממלאים אשפות־כדורים. תנועה ומרץ־עלומים. סיימו את שתיית הקפה. ושוב ברכות: מה שלומכם, שלום ה״אצילות״, שלום הגמלים וכדומה. השיך הבדוי סוקר הכל בעין בוחנת. הוא רוצה לשאול דבר־מה. לבסוף הוא קוטע את הדממה ואומר: ״רבות שמעתי עליכם לפני שבאנו בצל קורתכם. השלום עליכם! הגידו־נא לי: מי אתם ומה מוצאכם?״
״יהודים אנו,״ עונה מנדל. ״כן, ידעתי,״ מצטחק השיך, ״אך מי אתם באמת?״ ״יהודים, כבוד השיך!״ עונה מנדל שנית.
״כן, כן,״ מתקשה השיך, ״ידעתי, אבל אֵילו יהודים? הנה שם, במושבה, מתגוררים השיכנז (אשכנזים, יהודי אירופה). אתם שונים מהם. אחרים אתם. אתם נכדי העברים שגרו בימי קדם בארץ הזאת. גם הם היו רוכבים על ׳אצילות׳ וידעו להחזיק נשק. ואתם צאצאיהם, השבים עתה לארץ אבותיכם. בואו אלינו לעזה ותהיו אורחינו. נשמח לארח אתכם באהלינו."
לשיחה:
- מדוע מתקשים הבדואים מעזה בזיהוי החלוצים חברי השומר כיהודים?
- מה החיבור בין החלוצים לבין העבריים הקדמונים בעיני השכן הבדואי?
- עד כמה אנחנו דומים כיום לאותם החלוצים, עד כמה אנו רחוקים כיום מאותו השורש של דימוי "העברים הקדמונים"? ובמה?
