נקרא וחוזר ונקרא

נקרא וחוזר ונקרא // יעקב פיכמן

ועוד דבר יסופר על אותו פדגוג מוזר, – שהיו לו עשרה ספרים, שבהם היה מעיין וחוזר ומעיין כל ימיו, – אף שבאותה שעה לא הניח שום ספר חדש בר־ערך שלא קרא אותו. שאר הספרים קרא, – אותם עשרת הספרים קידש, ולא חשוב לנו מה היו הספרים המקודשים. חשוב, שהיו לו ספרים שלא נעלמו לעולם מאופק רוחו – שבהם הגה, והם שפסקו לו טובה רבה.

כל כמה שאין בזה מן החידוש (שהרי לכולנו כמה ספרים, שהם מקודשים עלינו) – כדאי לעמוד על כך במיוחד. כל כמה שזה פשוט ביותר, ראוי לדון על בעיה זו, – ואין זה דיון לבטלה כל־עיקר. ענין בו גם כשאינו מביא לידי תוצאות ממשיות – הרעיון של עשרת הספרים שהיינו בוררים מבין תלי תלים של נייר שנערמו עלינו, אילו היינו במצבו של רוֹבּינזוֹן קרוּזוֹ, או אילו היה סתם נגזר עלינו להצטמצם בספריה שאין מספר הספרים בה עולה על עשרה. אפשר בלי היסוּס לומר, שמבחינה זו קללת השפע רובצת עלינו. ברור, שאין כל אפשרות לקלוט כיום גם את הספרים הטובים קליטה של ממש, הואיל והם מרובים כל כך… אנחנו מוצפים יום־יום גלי ספרים חדשים – ביניהם טובים וטובים מאוד. ואפילו אתה קורא שקדן, אינך מספיק. ואפילו אתה מספיק – מה משאירה אחריה קריאה חטופה זו? קריאה חד־פעמית אינה בכלל מקנה דבר. כל מה שהשפיע עלינו, שהעשיר את נפשנו עושר ממש, אינו אלא מה שנקרא וחוזר ונקרא. כל קריאה אחרת אינה אלא מכניסה מהומה בלב. דלדול־הרוח הוא כשכל ספר חדש אינו מצטרף אל קודמיו, כי אם, להיפך – מוחק, מטשטש את עקבותיהם. קריאה מבוהלת מטביעה חותם של בהילוּת, של עכירוּת על כל השטוּף בה, מה שאינו נעשה קנין רוחנו, מכביד עלינו ־ גורע ואינו מוסיף. משהו לא־בריא, מנוגד לתרבות־אמת בקריאה כזו. מזמן לזמן אנו מתפּכּחים ממנה כמו משכרון, ושואלים וחוזרים ושואלים ל"עשרת הספרים", שבהם נתבצר כנגד השטפון. כל דור, כל גיל מצביע על מה שקרוב לו ביותר, ואף, שכאמור אין על הרוב תוצאות ממשיות לדבר, יש גם בעצם ההתעוררות משהו שבחיוב.

…ואולם, עם כל הקושי שבקביעת “עשרת הספרים”, אשרי מי שמצא לו עוד בנעוריו בני־לוויה מעטים והוגנים – הוגנים לו. אם נזכור כמה הפסדנו על־ידי שדבקנו ברוּחות זרים – כמה דללה נפשנו על־ידי קסמים דלים, שפרפרנו ארוכות ברשתם, נדע מה גדול היה הנס, כשהגיעה לאזנינו בתוך מדבר הספרים הגדול המיית המעינות הזכים. על־הרוב בא זה בדרך מקרה, והיה זה תמיד נס שהציל אותנו – שעקר אותנו מן השממון! אכן, רב היה האושר כשנתקלנו במשהו חדש וטוב באמת – התבלול הוסר בבת אחד מעינינו. העולם הוּאר בבת אחת באור אחר.

(נכתב בשנת 1951)

לשיחה:

• נסחו במילים שלכם את הטיעונים העולים מן המקור?
• האם ומדוע חיוני לאדם ולדור לקבע ספרות-יסוד מוסכמת ומשותפת?
•  מה הם הספרים הכלולים ברשימת "עשרת הספרים" שלכם?