עבדנו מתוך עלית-נשמה
רחל המשוררת, מתוך: רשימות. תרע"ט
"כיצד עובר היום בכנרת? השחר עלה בהחילנו לעבוד. ארבע עשרה היינו. ידיים מיובלות, רגלים יחפות, שזופות, שרוּטות. פנים עזות, לבבות לוהטים. האויר כולו צלל לזמירותינו, שיחנוּ וצחוקנו. המעדרים הונפו והורדו בלי הרף. לרגע קט תפסיקי, תנגבי את זיעת המצח בכנף "הכפיה", תעיפי מבט- אהבה אל הים. מה טוב! תכלת, תכלת ללא אומר, נושאת שלום, מרפא לנפש.
אי-בזה מרחפת על המים דוגת-כנף, עוד מעט וסירת-הקיטור הזערורית המעבירה את הנוסעים מצמח לטבריה תאבך את עשנה. לצהרים היינו שבות אל החוה, ושוב הים אתנו.
עין-התכלת היתה מציצה אל חלון חדר האוכל, עין התכלת של אדמת המולדת.
ככל אשר הארוחה היתה דלה, כן עלזו קולות-העלומים. מפני רוָחה יגורנו. נכספנו לקרבן, לעינוי, לכבלי-אסיר, בהם נקדש ברמה את שם המולדת.
זכורתני, שתלנו אקליפטים בתוך הבצה, במקום בו הירדן נפרד מעל הכנרת ואץ-רץ הנגבה, מקציף סלעים, מציף את גדותיו. לא אחת מאתנו היתה אחר כך מרעידה בקדחת על יצועה הדל. אבל אף לרגע אחד לא עזב אחת מאתנו רגש ההודיה לגורל.עבדנו מתוך עלית-נשמה."
איזה תיאור הכי תפס אתכם בקטע? מדוע?
מהי כוונתה בכך ש'עבדנו מתוך עלית נשמה'?
האם ראיתם אחרים אשר עובדים מתוך תשוקה אמיתית? איך זה נראה?
רחל מתארת תחושת שייכות מאוד גדולה לקבוצה. האם אתם גם מרגישים ככה?
מה אתם מביאים לקבוצה שאתם משתייכים אליה?
רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע (1890-1931), המוכרת בשם העט "רחל" (בספרות העברית: רחל המשוררת), הייתה מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת.
#אהבת הארץ #שייכות