עבודת האדמה
תלמוד בבלי מנחות פה
פעם אחת נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן, מינו להן פולמוסטוס [שליח] אחד,
אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו: לך לצור. הלך לצור, אמרו לו: לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמרו לו: לך אצל פלוני לשדה הלז, ומצאו שהיה עוזק תחת זיתיו, אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך?
אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי, המתין עד שסיים מלאכתו. לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך,
אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא? כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים.
כיון שהגיע לעירו, הוציאה לו שפחתו קומקום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו, הוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר: וטובל בשמן רגלו. לאחר שאכלו ושתו, מדד לו שמן במאה ריבוא…
אמרו: לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו.
כיון שהגיע לעירו, יצאו אנשי עירו לקלסו,
אמר להם: לא לי קלסוני אלא לזה שבא עמי…לקיים מה שנאמר (משלי י"ג): שנאמר יש מתעשר ואין כל (שנוהג בעצמו כעשיר ואין לו כלום) מתרושש והון רב (ויש שנוהג כעני ויש לו הון רב).
מה התשובה שהחקלאי עונה לשליח? מה משמעות תשובה זו?
מה למד השליח מהמפגש עם החקלאי?
מה ניתן ללמוד מדרך חייו של החקלאי בסיפור?
התלמוד הבבלי הוא חיבור שבו מסוכמת הגותם ההלכתית והאגדית המרכזית של האמוראים – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, מתחילת המאה ה-3 ועד לסוף המאה ה-5, שהתגוררו בבבל ובארץ ישראל.