עברית // סיפורו של יהושע אלתרמן, איש העלייה השנייה.
"…כשדרכו רגלי על אדמת החוף ביפו, נדרתי שני נדרים האחד, שלא אעלה על שפתי שום שפה זרה, אלא בלשוננו העברית אדבר ; והאחד, שלא אשוב עוד אל הגולה. תחילה ביקשתי עבודה כמושבה פתח תקוה. משלא הצלחתי לקבל אף יום עבודה אחד, פניתי לראשון לציון, ובידי מכתב ההמלצה להנהלת היקב. במשרד היקב חקרו אותי אם יש לי השכלה, אם אני שולט בשפה הצרפתית, ואם יודע אני לנהל חשבונות. אמרתי להם כי איני יודע שום לשון, אלא עברית, ואין אני מבקש לי משרה כלשהי. רוצה אני לעבוד בכל עבודה שהיא. קיפלו את מכתבי וצחקו לאידיאליסט החדש, וקיבלוני לעבודה. ביקב עבדו פועלים ספרדים מיפו ומירושלים, והתכוננו לקראת עונת הבציר.
אותי כיבדו בעבודת שטיפת חביות ובריכות. הוכחתי שכוחי במותני. והנה נתקלתי בברנש אחד ממנהלי העבודה, שהיה ציניקן וגס רוח. הוא התחיל להציק וללעוג לי. פונה היה אלי בזלזול ופוקד עלי פקודותיו בז'רגון הרומני שלו. ואני כחרש איני שומע ואיני מבין את שפתו. עד שאין מתרגמים לי פקודותיו, אינני עושה רצונו. יום אחד העמיד אותי ליצוק יין מבריכה אחת לחביות, והוא עצמו עומד ומשגיח על המלאכה: עפן אופ דעמ קראן, פארמאך דעמ קראן' (פתח את הברז, סגור את הברז) החלטתי, שאיני סוגר את הברז עד שיתפקע. שאלתיו בעברית, שוב ושוב:'מה אתה אומר' ? והוא חוזר וצועק ופוקד באידיש הרומנית שלו:'פארמאך דעמ קראן.
'שוב שאלתיו במתינות ובשקט:'מה רצונך שאעשה' ? ובינתים היין נשפך לעינינו. התחיל להשתולל כשהוא זועק:'פארמאך דעמ קראן,' ורץ אלי באגרופיו כשהוא מגדף בערבית ובז'רגון הרומני שלו. הוספתי לעמוד על מקומי בשקט, ושוב שאלתיו:'מה רצונך' ? קפץ עלי בחמתו ופקד בעברית:'סגור את הברז, אידיוט, וצא מפה תיכף ומיד'! סגרתי את הברז ואמרתי לו:'עתה אני מבין'… עמד בתוקף על דבריו ופיטרני מעבודתי. אותו יום ידעתי, שניצחתי ולא נוצחתי"
יהושע אלתרמן נמנה עם מייסדי מושב עין-גנים. רכש לו חלקת אדמה במושב ועיבד אותה שנים רבות. נפטר ב1956 בתל אביב.
- מה מסמלת השפה בסיפור עבור הכותב?
- האם יש לכם עקרונות שעבורם תסכימו ללכת רחוק? האם יש לכם דוגמה לעניין זה?
- בסוף הכותב אומר ניצחתי ולא נוצחתי, מול מי המלחמה?
