עומק השמחה במסורת העברית // יעקב נוקד
רבי נחמן מתאר את השמחה השלמה כתוצאה של מילוי של חיסרון. "ואפילו כל השמחות שבעולם, כולן הן רק בשל החיסרון, ששמח על החיסרון שהיה חסר לו ונתמלא". זאת אומרת ששמחה היא תוצאה של חשיפה של חיסרון אישי, של כאב, שמתמלא. וזאת הדרך שעוברת דרך שמחה. שמחה אינה מצב שהוא "יותר". היא אינה מגיעה כתוספת על מה שיש, אלא להיפך, כמצב של איזון, שיוויון, אחרי שהחיסרון התמלא
וכדי להגיע לשמחה, קודם כל יש לחשוף את החיסרון. את הכאב, את הצימאון, ואת הלב הנשבר. זאת הדרך. חשיפת החיסרון בלב נשבר. ולכן השמחה הקלאסית במסורת העברית היא שמחת הנישואין, כי החיסרון של האיש והחיסרון של האשה מתמלאים, בהדדיות. כי לאיש חסרה אישה ולאישה חסר איש. ואהבה אמיתית עוברת בהחלט דרך לב נשבר
אז המשמעות של המושג "שמחה" על פי המסורת היא פתיחה חדשה של אופק, של כוחות, של תנועה. שמחה במהותה היא תנועה חדשה שנולדת מדרך של כאב טוב. כאב בעד. השמחה מזוהה גם עם היציאה החדשה לדרך. "שמחים בצאתם", "כי בשמחה תצאון". להגיד "יאללה". "קדימה". "יוצאים". "דרך צלחה". דרך של חירות – "רַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ, כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלָם הַחֵרוּת". וביציאה הזאת לדרך יש גם מנגינה פנימית. היא יכולה להיות מנגינה של התלהבות ותנועה, והיא גם יכולה להיות מנגינה עדינה יותר של ענין וסקרנות. והיא גם יכולה להיות שיר כאב. אבל כאב בעד. כאב טוב. לב נשבר.
וְזֶה סִימָן אִם הָיָה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר – כְּשֶׁבָּא אַחַר כָּךְ לְשִׂמְחָה". קיבלת עוד תור במשחק. סיבוב נוסף. צא לדרך.
יעקב נוקד- סופר הוגה מחנך ומגשר. מנהל תחום דינמיקה קבוצתית וליווי אישי בתכניות חינוכיות בשומר החדש.
- מה הטיעון המרכזי בקטע?
- כיצד יושפע האדם מהגדרת השמחה כתוצאה וכסימפטום לתהליך ולא כיעד כשלעצמו?
- מה הפער בין הדימוי המערבי של שמחה לבין המהות שלה ?
