עיקרים מערכי הפלמ"ח // יגאל אלון
ובכן, מה היה, בעצם, הפלמ"ח? ..היה זה צבאם של בני הנעורים, אשר התלהבות עשיה, הדבקות שבאמונה, והחדווה האופינית לתנועות נוער חלוציות על ההווי שלהן, קיימו את רוח התפעמותו. הפלמ"ח היה, יחד עם זאת, יחידה צבאית במהותה, אשר התארגנה, התאמנה והתחנכה ברמה מקצועית גבוהה, במסירות ובכובד ראש, לקראת מערכות גורליות. ואולם, בניגוד לשאר צבאות מקובלים, היה זה צבא העובד והמתאמן, היוצר ולוחם, שכלכל ומימן את קיומו בעבודה, כיאה לצבאו של עם עני החותר לקראת ריבונותו הלאומית, תוך בנין הארץ ותיקון החברה….
ככל תנועה או ארגון בעלי תוכן חברתי וצבאי מקורי, גם הפלמ"ח עיצב ודבק בערכים שהיו פרי השקפת עולם חברתית ומדינית ולקח מתוך נסיון המעשה, בהתאם לתנאי המציאות המיוחדת של העם והארץ. ואלה עיקרי הערכים – אף כי לא את כולם אפשר למצות בקצרה:
א. צבא המגן הוא חלק בלתי נפרד מן העם, אשר נוצר כדי לשרתו ולצורך הגנתו וחלילה לו להיבדל ולהתנשא עליו.
ב. יש בכוחם של מעטים לעמוד מול רבים בתנאי שישכילו למצות את כוחי האדם ואת הפוטנציאל הכלכלי והטכני של העם וכן להעלות את רמתם הגופנית והרוחנית של הלוחמים. קרוב לוודאי שהאויב יהנה תמיד מעדיפות בכוח אדם ובציוד. את העדיפות הכמותית הקבועה של האויב אפשר להכריע רק בהשגת עדיפות איכותית, מבחינת כושר הלוחמים, בטכניקה וברוח, דברים שביכולתנו להשיגם.
ג. בלי לזלזל בערכו של הנשק, למד הפלמ"ח לראות באדם את מרכז הכוח במלחמה. יצחק שדה היה נוהג לאמר: אם יהיו לנו לוחמים מעולים הרי גם אם לא נהיה מזויינים במידה מספקת, נוכל לאויב ואף נזכה בנשקו". ואכן, שומה היתה עלינו ללחום בנשק המצוי, ולאו דווקא ברצוי. לפיכך, לא רק שאין "לשבור את האזרח כדי ליצור את החייל", כמקובל בכמה צבאות מקצועיים, אלא להיפך, יש להעלותו, על־ידי השכלה, אימונים, חינוך ויחסי חברות של כבוד הדדי שהם תנאי לעיצוב דמות חייל אדם, גאה, מאומן, מחונך ונאמן. כל יחידה צבאית שואפת, בטבע הוויתה, להאחדתה בדרך הסטנדרטיזציה של חבריה. ואמנם האחדה כל שהיא נחוצה לשם קביעת דפוסי צוות משותפים. אך לעולם אין לשכוח כי אין אדם דומה בדיוק לרעהו. לכל אדם כשרונות וחולשות משלו וסטנדרטיזציה מופרות עלולה לטשטש את דמות היחיד ולהשוות את רמת היחידה לרמתם של החלשים בתוכה. היחידה הצבאית בצבא מודרני וביחוד בצבא קטן -כשלנו, חייבת להיות פרי קומפוזיציה הרמונית של אישים וכשרונות שונים. הכרחי איפוא להשקיע, בצד הטיפול הקולקטיבי, טיפול אישי בכל יחיד, בהתאם לכשרונותיו ונטיותיו, על מנת להעלות את רמת היחידה גם דרך העלאת היחידים המהווים אותה.
ד. יש לטפח בלוחם את כושר המחשבה העצמית, ידיעת עקרונות הלחימה והבנת מטרותיה. על הלוחם לדעת את סוד פעולת היחיד העצמאי, שיתוף הפעולה הקיבוצי -ביחידה גדולה כבקטנה.
ה. כושר הלחימה, רוח העמידה, רמת המשמעת וטיב היזמה האישית מתממשים עלי ידי שילוב נכון של רמת אימונים גבוהה, העמקת ההכרה של הלוחמים וחיזוק המסגרת הצבאית, תוך היזקקות לחינוך בניגוד לאילוף.
ו. התורה הצבאית, אינה אלא חלק בלתי נפרד מהשקפת העולם הכללית של הציבור והיחידים המהווים את הצבא. עליה להתגבש, איפוא, כמזיגה של מחשבה והיקש עצמי יחד עם הפקת לקח מנסיון הזולת – לרבות נסיונו של האויב, תוך התאמתם של אלה לתנאינו ולנתונינו המיוחדים.
ז. ריעות הלוחמים כנשק תיחשב. מכאן תוספת הכוח שהעניקו לשורותינו הריעות העמוקה ויחסי החברות שנקשרו בין לוחמי הפלמ"ח, ללא הבדל דרגה ותפקיד, בין בחיי יום־יום ובין בקרב, בהוצאת הפצועים תחת אש האויב וכן בדאגה למשפחות השכולות, באמון ההדדי ובעזרת הגומלין שבין הלוחמים, הן בעיתות הפוגה והן בשעות מלחמת
ח. על הלוחם להקדיש חלק מזמנו גם לעבודה יוצרת – בחקלאות, בתעשיה בעבודות בינוי ציבוריות ובלימוד מקצוע אזרחי. שילובם של העבודה והשירות הצבאי. לא רק שחוסכים הם בהוצאות החזקתו של הצבא, אלא אף מעלים את איכותו של הלוחם, כאדם יוצר והצמוד לתנועת היצירה החלוצית שהטביעה את חותמה על אופיר ודמותו העממית של הפלמ"ח.
ט. שילוב היישובים במערכת ההגנה המרחבית יחד עם פעלתנות אופנסיבית תוך גמישות אופרטיבית, טקטיקה של מלחמת גרילה, לחימה סדירה ותשלובת הולמת של שתי השיטות גם יחד, בהתאם למסיבות המערכה – העלו את יחידותינו הלוחמות לרמת יעילות גבוהה ביותר.
י. אחרון אחרון, יצוין אותו הערך, שאולי יש לראותו כראשון במעלה. שומה היא לנהוג בכל תפקיד צבאי כבשליחות ולא לראותו כמשלוח יד או כקרדום לחפור בו. אין לראות בעקרון זה זלזול בערכו של לימוד התורה הצבאית כמקצוע. ההיפך הוא הנכון. אולם מאידך גיסא, הצבאיות שלנו הנה בבחינת הכרח לא יגונה, אשר יסודה העמוק האמיתי הוא בהקרבה העצמית, תוך שוויון בקרבן. על כן, יש להישמר מכל משמר מגישה תכליתית, כביכול, שעיקרה הפרנסה, – גישה המרפה את המתח ומערערת את הבסיס ההתנדבותי הרעיוני, בשדה המבחן החמור ביותר בחיי אדם. לפיכך, חייב השירות הצבאי להיות בבחינת שליחות, גם אם זו נמשכת שנים רבות.
(ערוך במעט קיצורים מתוך חתימת הספר "במערכות הפלמ"ח)
לשיחה:
- אלו מערכי היסוד של הפלמ"ח חיוניים כיום למבקשים להתגייס לביצוע משימות לאומיות רחבות?
- מה מרוח הפלמ"ח מעורר בנו השראה לפעולה כיום?
