על ההבדל בין אוטופיה לחזון // חבורת הכותבים -השומר החדש

ניתן לומר שאוטופיה היא הציור האידיאלי ביותר שניתן להעלות בדמיון. ניתן לומר שציור זה אולי לעולם לא יתממש במלואו במציאות. גם בחזון יש התבוננות רוחנית ואף חלום, אבל הם כבר מנסים להתכנס למציאות. בדרך כלל, חזון מנסה לשאוף לאוטופיה כלשהי, כמו אידיאל השלום שרוב עמי העולם מחפשים אותו בהמוני צורות ואופנים. אי אפשר לו לקיבוץ אנושי כלשהו להחזיק זמן רב ולהתקדם ללא חזון. בין אם זה זוגיות, משפחה, עסק מדינה או עם. ללא חזון, או שהקיבוץ האנושי מתפרק, או שהוא מתמקם במצב סטטי, ועובר להילוך סרק.
אבל השלב השלישי הוא הקשה ביותר, המימוש בפועל. כאשר הדבר האמיתי קורה, קשה מאוד לראות אותו באורו של החזון. דרושה יכולת של אומץ חזוני כדי לעשות מעשה ובזמן האמת להבין את משמעותו. הרצל הבין זאת בזמן אמת. ולכן הוא חוזה מדינת היהודים.
כאשר לא מצליחים לאחוז גם במציאות וגם בחזון, היאוש יכול להתפשט.
ובאופן פרדוקסלי דווקא אחיזה חזקה באוטופיה יכולה להגביר את היאוש, כי היא מדגישה את הפער בין האוטופיה למציאות.
יום העצמאות הוא יום מצוין לבחון ראשית כל עד כמה נוכח החזון בחיינו. עד כמה אנחנו פועלים מתוך חזון ועצמיות (ולכן עצמאות) ועד כמה אנו נגררים לפעול מתוך עימות עם המציאות ותו לא. בנוסף, יש לברר עד כמה מפת הדרכים של החזון ברורה לנו. באין חזון יפרע עם – יפרע מלשון יתפזר ויתפורר., במקום לברר את עצמיותו.
ואולי החשוב ביותר, הוא הבירור, מהו החלק הנוסף באוטופיה ובשאיפות, אותו אפשר להכניס לחזון האפשרי, מתוך עצמאות אמיתית. כדוגמה ניתן לציין את האחדות בעמנו, שווה לחלום על זה בחזון.  לפחות על עוד צעד.

1. מהו ההבדל בין חזון לאוטופיה ומה התפקיד של כל אחד מהם?
2. מהו החזון הבא שכדאי לנסות "לבנות" ביום העצמאות הזה?