על הטבע

על הטבע // מיכה יוסף ברדיצ'בסקי

(מתוך החיבור "על אם הדרך" נדפס בשנת 1899 בוורשא)

אם נחשב הרבה אדות המגרעת היותר גדולה והיותר עקרית בעולמו של ישראל, באנשים מישראל, או גם בקולטורת ישראל, נמצא כי בראש וראשונה בעלי חוב אנו להטבע, או ,יותר נכון היא חסרה לנו..
הכל יש לנו יותר מדי. האדם, ערך האדם, תשמישי האדם. מדות האדם, יעודי האדם וצרכי האדם, כל מה שנוגע למין הזה בצלם אלהים יש לנו למדי , יותר למדי; אבל  ה ט ב ע, הטבע אם כל חי, שסוף כל סוף אנו יונקים ממנו, אנו תלוים בו ואברים קטנים ממנו חסרים לנו כל עקר —
כל העומק שבעולם הגדול, כל החיים הרבים שבו בסתר ובגלוי, בהשמים ובהארץ וכל צבאם וכל אשר יתרחש במעמקים, כל התפארת הרוממה והחיים היפים הספונים בו, המונחים בנו ומרחפים עלינו; כל השיחות הנאות וההרהורים של החיים הנעימים המונחים באויר, באילנות דשא, בהרים ובעמקים, ביערות ובגבעות, בסלעים, בנחלים ובימים; כל הרם והנשא, הנעלה והנשגב במפלאות תמים דעים, בזיו השכינה שבחיים ושלל צבעיהם, כל אלה ח ס ר י ם לנו, אסורים לנו או טפלים המה לגבי האדם שבנו, לגבי המעשים והמצות, התורות והמדות, ההנהגות והאזהרות, השאלות והתשובות, הספקות והודאות אשר ימלאו את חיינו.
והאדם בעינינו ובעיני הקולטורה שלנו הוא חתוך מן העולם, נבדל מן העולם או עומד הוא על גב העולם.
האדם ומצותיו הוא אצלינו סוף מעשה במחשבה תחלה, הוא אחד ושמו אחד ובו צפה הקב"ה בשעה שבא לברוא את העולם, הוא עקר כל העקרים, יסוד כל היסודות ורבון כל הנמצאים.
הוא ומצותיו אחד ואין שני לו…
ומה עלתה לה "אחד" הזה אצלנו ? מח עלתה לכתר היצירה שבו תמלך פמליא של מטה ושל מעלה? מה היו תוצאות כל ההתעמקות הרבה, השאלות הרבות והתשובות הרבות על דבר חיי אדם, איך יחיה ולמה יחיה וכו'? מה הוא סכום רכושו הרוחני שבלע הכל, את הטבע, את העולם, את כל המציאות ?
תוצאות הקולטורה האנושית הזאת, שכולה אנושית ורק אנושית היה, שהאדם בלע את עצמו…הדברים כפשוטם, בצורתם, האדם בנו נטבע בצרכי האדם, במדות האדם, בחירות האדם, במחשבות האדם ובשאלות האדם.
כל הצרכים האלו שהתקבצו בקרבנו מדור דור, כל המדות וסדרי המדות, הצוויים והעיונים, הרמיזות והמחשבות הכל הכל כגלי עצמות עצורות; והאדם הפנימי נס ליחו, מת ע"י אבדו יחוסו להטבע אַם כל חי.
למה הדבר דומה ? לגג בנוי על מערה כדי להיות לה למגן מפני נשמים ורוחות מנשבות, אבל הוא בנוי כל כך בחומר ולבנים כבדים היום ולאחר זמן, עד שנופל פנימה וסותם כל המערה בחוליתו.
במבואתנו אין לנו עתה אנשים כלל, אנשים בעלי ערך אחד חַי, רק מיני צרופי אותיות מתות, צבורים של מחשבות בלי חיים, ורגשות אזלין ערטילאין…
אין לנו אנשים רק פגרי אנשים לרוב, צללי אנשים שאין בהם נשמה וגוף קיים.
וכשאני רואה במחזה הנורא הזה איך שעזב גוי כלו את אלהי העולם… את הטבע אם כל חי… את הטבע שבו…
בשאני רואה את כל הספרים והמחשבות הישנים אשר מצצו את לשד דורות רבים שבנו, שהקטינו אותם, שגדרו בעדם דרך ומלוא החיים. כשאני רואה את הפרצופים הפנימיים של מיני האנשים האלה אשר כצללים יתהלכו עלי אדמות בקומתם הכפופה בעוד ששם מחוץ אני רואה את כל עושר הטבע והעולם, את החיים המסורים לכל ואת היופי שבחיים, אז נפשי מתפלצת ורוחי הומיה.
התקבצו הנה כל אנשי מזרח ומערב וראו טרגדיה נוראה טרגידית עם גוע בעשרו, בעושר רוחניותו מצד זה וענו מצד זה—
בואו וראו אנשים שאסרו לעצמם להסתכל בהטבע, בהאילנות הנאים והנירים הנאים.
בואו וראו אם יש מכאוב כמכאובנו, צער כצערנו ואסון כאסוננו.
אין לנו טבע, אין לנו עולם, אין לנו חיים. אבדנו אותנו בעצמנו; אין לנו כלום ע"י המציאה שמצאנו אנחנו : לעלות על במתי עב ולהדמות לעליון…
ויש שיאמר לנו: : שובו אל הטבע, שובו אל אמכם, אם כל חי. זכרו כי אין כאן שתי רשויות, עולם ואדם, אלהים ואדם, כי הכל אחד, יחיד ומיוחד, הכל אין סוף ובלתי סוף.
שימו, שימו אל לבכם כי דוקא בשעה שקרובים אתם אל הטבע, אל ההכל, אל האין סוף הרי אתם יתרים, הרי אתם עשירים, הרי אתם גדולים ורחבים כמוהם בעצמם.
לא תורות הרבה, מחשבות הרבה, מדות הרבה וצוויים הרבה יועילו לנו, לתכליתנו, כי אם תורת הטבע, אותה התורה הנצחת מעולם ועד עולם. תכליתנו מונחת בנו בעצמנו, בחיינו, עת נרגיש עצמנו אחד עם ההכל, אחד עם הטבע, אחד עם אלהים, אחד עם העולם .
חדלו לחשוב, חדלו ליסד תורת האדם, מדות האדם, תשמישים רוחניים לאדם; לכו בחוצות וברחובות, בשדות וביערות, בהרים ובעמקים ושמעו שפתותם הדובבות, שמעו ! שמעו אל עצמכם !
והבקר והערב, בבוא השמש וצאת השמש, בבין הערבים, בשעות דנשק הכל אהדדי. – והליל הטהור, דממת הליל, הוד נפש העולם והחיים, ההוד הפנימי השורר בכם בהרגשותיכם ובכל אשר לכם. אין אנחנו יתומים בשעה שהטבע פתוח לפנינו, או יותר נכון : לבותינו פתוחים להטבע. אין אנו עניים בשעה שנהנה מעושר הטבע הנתון לכל ופרוש לפני הכל. שובו, שובו להטבע, בני ישראל! כרעו לפניה ובקשו רחמים בעד העלבון שעלבתם אותה זה אלפים שנה.
והיה כאשר תשאלו : מה שמה ונדע ? אהיה אשר אהיה! היא משיבה לכם בערב ובבוקר, בכל עת ובכל שעה.
אהיה אשר אהיה בכל המועדים, בכל גווני החיים והאדם, בכל בכל…