על עמל ומנוחה // חבורת הכותבים – השומר החדש
מנוחה בעמל
אדם לעמל נולד.
תכל'ס זאת ברכה או קללה?
אז כנראה שגם וגם. כי יש עמל טוב ועמל רע.
עמל רע הוא עמל שלא הולך לאף מקום. מן סיזיפיות שאין לה תכלית, או שהעמל הוא מחיר שאנחנו משלמים עבור כלום.
עמל טוב הוא עמל שהולך לאיזה מקום.
אפשר להסתכל על המושג "מנוחה" ביכולת להניח את עצמך במקום שבו ההשקעה שלך תהיה באמת שלך. אמנם יש במנוחה הזאת עמל, אבל זהו עמל עם ברכה.
עמל כזה הוא עמל שאמנם דורש כוחות, אבל במקביל יש בו יצירה של כוחות גדולים יותר שחוזרים ומזינים אותך, כמו מנוע שמטעין בחזרה את המצבר, אותו מצבר שיתניע את אותו מנוע שוב ושוב
זאת מנוחה שהיא "מנוחה בעמל" – מציאת המקום הנכון שבו אנו "מניחים" את עצמנו על מנת לפעול, לעמול וליצור, ולפעמים תוך כדי המנוחה תהיה גם התמודדות שגם בה יש להשקיע.
ההיפך ממנוחה שכזאת זה מצב של תלישות. כשאין לך כבר במה להשקיע, כשאין לך על מה לחלום ולפעמים גם אין לך על מה להילחם. תלישות אינה מנוחה, ולרוב מצריכה כוחות גדולים יותר – גם בגלל שמצב של תלישות הוא מצב שבו אין כניסה מתחדשת של כוחות, וגם בגלל שכל דבר קטן פוגע בה.
בחיים של "מנוחה בעמל" בהחלט יש מקום לעצירה, להתבוננות, ולהתחדשות, וזאת "המנוחה שבמנוחה".
חבורת הכותבים הינה קבוצה של אנשי חינוך מתוכניות השומר החדש
- בקטע של חבורת הכותבים ישנה הצעה להבחין בין עמל טוב לעמל רע ע"פ מהות העמל. אם ישנה מטרה ויש חיבור פנימי העמל הוא טוב. ואם אין מטרה העמל הוא סיזיפי והוא רע. זוהי עמדה אפשרית אך יש עליה מחלוקת.
- מה זה "עמל" עבורכם? מה זה "מנוחה" עבורכם?
- הכותב מתייחס למילים הללו לא כעבודה ומנוחה, מה הפרשנות שלו למילים הללו? מה מבדיל בין המשמעות הרגילה שניתנת למילים האלו לבין המשמעות שהוא נותן להן?
- הכותב טוען שעמל בעל משמעות הוא בעצם מנוחה. כלומר במקום שבו אנו בתחושת יצירה אין עבודה במובנה השלילי, המעייף. האם יש לכם מקומות כאלה בחייכם?
- איך לדעתכם אפשר להטעין את העמל היומיומי שלכם במשמעות?
- איך אנחנו רואים את העבודה החקלאית – כעבודה סיזיפית ומעייפת או מתגמלת וממלאת? איך אפשר להפחית את הרגשות הראשונים לטובת האחרונים?
- מה ייחודה של העבודה החקלאית ללימוד פנימי-ערכי?
