נוף // נדב ליניאל
אַתָּה מֵבִין?
אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת תַּחְבִּיר הָעֵצִים:
אֶת שְׂפָתָם הַכְּבֵדָה שֶׁל עֲצֵי הַשַּׁדָּר
אֶת שְׂרִיטַת הַמְּחָטִים בָּרוּחַ
אֶת הַשֶּׁלֶג הַמַּכְרִיעַ עֲנָפִים
אוֹ אֶת עֲצֵי הַסֶּקְווֹיָה הָרְחוֹקִים
הַנִּצָּבִים בָּעוֹלָם כְּמוֹ הַר אוֹ עֻבְדָּה
*
אֵינְךָ מֵבִין?
אֲנִי מֵבִין אֶת דִּקְדּוּק הַנּוֹף:
לְשׁוֹנָם הַסְּבוּכָה שֶׁל עֲצֵי הַזַּיִת
שֶׁטֶף הַדָּם בִּוְרִידֵי הַקְּטָלָב
לְשׁוֹנָם הַנִּפְתֶּלֶת שֶׁל עַנְפֵי הָאֵלָה
דִּמְעוֹת הָרִמּוֹן
רֵיחוֹ הֶחָרִיף שֶׁל הֶחָרוּב
כְּמוֹ אַחֲרֵי מַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה
*
כְּמוֹ עֲצֵי הַאֵקָלִיפּטוּס
לָמַדְתִּי לְהַעֲמִיק בָּאֲדָמָה הַסְּחוּפָה
לְדַבֵּר בְּלִי שֹׁרֶשׁ אוֹ מִבְטָא
רַק כְּדֵי שֶׁאוּכַל
לִקְרֹא בְּשִׁמְךָ
