ענווה ואומץ // הרב אברהם יצחק הכהן קוק
"הנני" הוא לשון ענווה וזריזות כי העניו הוא זריז.
הענוה היא מחוברת עם השלמות הרוחנית, שכל מה שהאדם משיג יותר את העולם ואת החיים, את שכלולם הרוחני והחמרי, את הצרכים הרבים של הכלל ושל הפרט, אז הוא משיג את קוצר ידו, את עורון השגתו, את מעוט כח רצונו להיטיב, והוא נשפל ברוחו, והוא תמיד הולך ומתעלה על ידי חפצו הגדול להתקרב ביותר אל הטוב המוחלט.
כל זמן שהענווה מביאה עצבון היא פסולה וכשהיא כשרה מוסיפה היא שמחה גבורה וכבוד פנימי.
הענוה והשפלות האמיתית מוסיפה בריאות וכוח, והדמיונית מחליאה ומעציבה. על כן יבחר לו האדם מדת הענוה והשפלות בצורתה הבהירה למען יחזק ויאמץ.
(מתוך הקובץ מידות הראי"ה)
לשיחה:
- "זיכוך המידות בדרך הדעת הוא קודם לזיכוכן בדרך הרגש" (הרב קוק) העיון במידות האדם הינו תנאי לעבודה פנימית ורגשית של האדם, לידיעת עצמו ולתיקונו, ולפכיך:
- מה היא ענוה לפי המקור? במה שונה מהותית הענוה שמתוארת כאן מדימויים נפוצים של ענווה?
- מה הקשר העמוק בין ענווה ונוכחות, בין ענווה ואומץ?
- תנו דוגמאות מהחיים לדילמות אתגרים כשלונות והצלחות הנוגעות למידת הענווה.
