רעות לוחמים // יצחק שדה
רעות לוחמים היא ודאי פסגת הרעות.
בלעדיה- אי אפשר להגשים מאומה. כי ההגשמה דורשת תמיד התאמצות משותפת של אנשים, הבנת המגמה, הכנה נפשית. כדי לבנות יחד משהו, להגשים רעיון משותף כלשהו, נחוץ שכל אחד מהבונים יהיה אדריכל, יכניס את גוונו שלו לבניין אך יוותר- מאידך- על מה שיש לוותר למען ההרמוניה השלמה של הבניה.
שבעתיים נחוצה רעות ללחימה. לחימה בעד רעיון- היא הגשמתו, היא אף בניה של עתיד טוב יותר. ולבניין זה משמשות כלבנים גופות רעים.
ומלט לבניין- דם אחים לרעיון. האיש העומד לצדך ומוכן לחפות עליך בגופו, המוכן לשאתך על כפיו בסכנת מוות, המוכן ליפול לצדך למען הקמת אותו בניין שרק על ידי לחימה אפשר להקימו- הוא הוא הרע.
רעות יש לטפח. לרעות- צריך לחנך. יש להדגיש את יום המבחן בכל ימות השנה ולהעמיק חשוב והרגש ודעת שהחבר לידך הוא אחיך במובן העמוק ביותר, אחיך למעשה, למסירות, לנכונות. אחוות לוחמים, רעות לוחמים, היא יסוד היסודות של החיים: הנפש של אחים לוחמים.
(ינואר 1946, "מסביב למדורה"/ יצחק שדה – מפקד הפלמ"ח הראשון)
לשיחה:
- רעות- מה מתי ואיך לפי המקור?
- חיים גורי כתב ב 1973: "והיא שעמדה לחברינו ולנו: שאין נוטשים פצוע בשדה; שכולם שווים בפני הסבל והשמחה; שמחלקה היא יותר מיחידה קרבית – היא קשר הרעים; שהיא אהבת דוד ויהונתן, שהיא חשובה לא פחות מן הנשק, התחמושת ותוכנית המלחמה"- איך נוכחת רעות כזו בישראל כיום?
- מחזקים את הרעות- שתפו בהרגלים קטנים לחיזוק הרעות במעגלי העשייה שלכם.