רקמה אנושית אחת חיה // מוטי המר

כשאמות, משהו ממני,
ימות בך.
כשתמות, משהו ממך בי,
ימות איתך.
כי כולנו,
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו, נשאר איתו
אם נדע איך להרגיע,
את האיבה, אם רק נדע.
אם נדע להשקיט את זעמנו
על אף עלבוננו, לומר סליחה
אם נדע להתחיל מהתחלה

מוטי המר, מלחין ויוצר, צפה באירועי ואדי סאליב, שפרצו בחיפה ב-1959 כשהוא בן 9, וכ-20 שנה לאחר מכן יצר את "רקמה אנושית אחת".