רשב"י ובנו במערה
הלכו והתחבאו במערה.
נתרחש נס ונברא להם חרוב ומעין.
והיו פושטים בגדיהם,
היו יושבים עד צואריהם בחול,
כל היום היו לומדים,
ובשעות התפילה התלבשו והתפללו.
ולאחר מכן פושטים בגדיהם כדי שלא יתבלו.
ישבו תריסר שנים במערה.
בא אליהו ונעמד בפתח המערה
אמר: מי יודיע לבר-יוחאי שמת הקיסר ובטלה גזרתו?
יצאו.
ראו אנשים חורשים וזורעים.
אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!
כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף.
יצאה בת קול ואמרה להם:
להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!
חזרו והלכו.
ישבו תריסר חודשים.
אמרו: משפט רשעים בגיהנום- 12 חודש.
יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!
יצאו
כל מקום שהיה מכה ר' אלעזר-
היה מרפא ר' שמעון.
אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
לפני החשיכה בערב שבת
ראו זקן אחד אוחז שתי חבילות הדסים,
ורץ בין השמשות.
אמרו לו: אלה למה לך?
אמר להם: לכבוד שבת.
ולא תספיק לך חבילה אחת?
(אמר להם:) אחת כנגד הציווי "זכור", ואחת כנגד הציווי "שמור". [את יום השבת לקדשו]
אמר לבנו: ראה כמה חביבות מצוות על ישראל!
נתיישבה דעתם.
רבי שמעון בר יוחאי היה תנא בן הדור הרביעי שפעל במאה ה-2, ותלמידו של רבי עקיבא, לו מיוחסת כתיבת ספר הזוהר.
- רשב"י ובנו בילו 12 שנים במערה, בה על פי המסורת היו בחווייה של רוחניות וככה כתב רשב"י את ספר הזוהר.
האם יצא לכם פעם להרגיש מבודדים מהעולם וחיים בעולם משלכם? איך זה היה? - "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה!" – מדוע לדעתכם חרבו במבטם הרשב"י ובנו את אשר ראו? איזה פער בין החיים במערה ובין העולם החיצון הפריע להם?
- במפגש עם האיש וההדסים, ראו רשב"י ובנו כיצד האדם הזקן מכבד את השבת עם צרור הדסים, שקטף במיוחד.
מה יכול להיות מרגיע במפגש הזה?
