שיעור אמריקאי // יואל זילברמן
יצאתי עכשיו מטקס ההשבעה של טראמפ בוושינגטון, ודווקא מכאן, תוך כדי ההשבעה, חשבתי עמוק על הבית. כשהנשיא טראמפ דיבר על החלוצים והחקלאים שהקימו את ארצות הברית, על אלה שעיבדו את האדמה והפכו שממה לעוצמה, משהו הדהד חזק. כי זה בדיוק הסיפור שלנו.
אנחנו במלחמה כבר למעלה משנה. הגבולות שלנו מאוימים, החקלאים שלנו בחזית, והביטחון התזונתי שלנו תלוי יותר מדי בשכנים שלא תמיד רוצים בטובתנו. דווקא ברגעים כאלה של חוסר ודאות, אנחנו חייבים לחשוב קדימה. על התשתיות שיבטיחו את החוסן שלנו לשנים הבאות.
ראיתי פה משהו מעורר השראה – איך מעצמה בונה את עצמה דרך החקלאות שלה. איך היא מבינה שעוצמה לאומית מתחילה באדמה, במים, במזון. וחשבתי מיד על הפוטנציאל העצום שיש לנו כאן – הידע הישראלי בחקלאות מדברית, בניהול מים, בטכנולוגיה חקלאית – הוא לא סתם נכס. הוא המפתח להפוך את ישראל לשחקן מרכזי בעולם שמחפש פתרונות למשבר המים והמזון.
המזרח התיכון צמא לפתרונות. אפריקה משוועת לידע חקלאי. העולם כולו מתמודד עם אתגרי ביטחון מזון. והפתרונות? הם יכולים לצמוח כאן, מהאדמה הישראלית, מהחקלאים שלנו, מהידע שצברנו בעמל של דורות.
אבל בשביל זה אנחנו חייבים קודם כל לחזק את הבית. את המשפחות שבחרו לחיות בגבולות. את החקלאים שמחזיקים באדמות המדינה. את הדור הצעיר שצריך לחזור לאדמה. כי רק ממקום של עוצמה פנימית נוכל להושיט יד ולהוביל שינוי אזורי.
בשיחות שקיימתי כאן ב 24 שעות האחרונות עם נציגי ממשל ואנשי עסקים אמריקאים היה מרגש לראות את החיבור שלהם לחזון שיכול לעצב את המזרח התיכון ואת היחסים של ארה״ב וישראל בעשורים הקרובים. העתיד שלנו תלוי בזה.
הרב ברמן שבירך את טראמפ סיים במשפט – ״והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח״
לשיחה:
* מה המשותף באתוס האמריקאי והעברי? מה האתוס הזה מדגיש ביחס להווה הקונקרטי שלנו?
* מה הקשר בין 'ברכת הדרך' היהודית שקיבל הנשיא האמריקאי לאתגרים הישראליים כיום?