תרבות המעגל
חיים גורי
בשכבר הימים התקיימה בארץ ישראל תרבות, שאני מכנה אותה "תרבות המעגל". הכוונה לקשר עם השווים והשותפים. לא "שיעור פרונטאלי", לא נואם מבריק מול המון מוקסם ונלהב ומריע, "תפוס על חם", לא הפועל ומקבל הפעולה, לא השר והשומע, לא הרץ והצופה, אלא תרבות המעגל, שפירושה שירה בציבור, או שיחת חברים, או דיון בחבורה-
"תרבות המעגל" שהתקיימה בתנועות הנוער ובתנועה הקיבוצית ובפלמ"ח ובעוד מסגרות רצוניות, טיפחה סגנון דיבור מיוחד. את מקום הנואם הגדול תפס המשוחח המורה, המבקש לברר דברים, להבקיע יחד מין הספק, לשכנע בצוותא
התרבות ההיא דחתה את הדמגוג, את אשף המילים, את הקוסם והמכשף, וחתרה אל העיון ואל השותפות. היא כיבדה את המבוכה כמצב חיובי, שבו מבקשים אנשים לחשל את אמונתם
"תרבות המעגל" לא הייתה מועדון ויכוחים סאלוני, חס וחלילה. היא הכירה תנופת עשייה ותשוקת יצירה ומורא וקרבות ופריצה והבקעה ומעשים חיים. אך היא ביקשה מין הדובר כי ידבר אל זולתו כדובר אל עצמו ולא כמי ש"יורד אל העם" ולא כמי שמקסים את העם וכמי שמחניף לו
"תרבות המעגל" חתרה אל דמוקרטיה במובנה הנעלה. היא הבינה שכול מהפכה מבקשת להעניק לשותפים לה את הכרת ערך עצמם ואת כבודם האנושי. היו לה מנהיגים, אך הם עלו מתוכה ושבו אליה.
"תרבות המעגל" העלתה את השיחה, את מעגל המשוחחים, לערך מחנך, וטיפחה את הדיון הסוער. היא לא ביקשה לגדל חסידים שוטים ומוחאי כפיים.
האם היא שוקעת?
מה היתרונות ומה החסרונות לדעתך "בתרבות המעגל"?
האם היא אכן שוקעת?
כאשר אנו מקיימים שיח במעגל, מה זה יוצר?
חיים גורי- היה לוחם ומפקד בפלמ"ח ונמנה עם משוררי דור תש"ח.
#חברה #חיי קבוצה