להיות שותפים בשירת העולם // א.ד. גורדון
אנחנו שבים אל הטבע, אבל לא בתור עבדים ולא בתור אדונים, אף לא בתור תיירים וחוקרים, מסתכלים מרום ידענותם במה למעלה ובמה למטה, כי אם בתור שותפים אקטיביים ובתור אחים נאמנים: אנחנו באים להשתתף עם הטבע בחיים וביצירה. יותר נכון, אנחנו באים להתאחד עם הטבע בייחוד שלם, בבחינת האדם והטבע – חד הוא. כל החומות, הגדרים והסיָגים בין חיי האדם ובין חיי הטבע יהרסו, – ים גדול אחד לאין סוף של חיים, ים של חיי עולם, עולם מלא של יחסים חדשים, של ערכים חדשים! הן מעתה, יש לנו יחס – יחס ישר, נפשי, עמוק לכל רגב אדמה, לכל אבן ולכן סלע, לכל עשב ולכל עץ, לעל חי ולכל רמש, כמו לכל בשמים, לכל העולמות אשר במרחבי אין קץ ולכל אשר בהם, – כולנו אחים, כולנו שותפים בחיי עולם, בצער עולם, בשירת עולם, ביצירת עולם, במחשבת עולם, באמת עולם. פה יכול כל אחד להביא לידי גילוי את עצמיותו בכל שלמותה מבלי לנגוע אף כמלא נימא בשל אחרים. פה במרחב האין סופי הזה ימצא לו כל אחד מסלול רחב כרוחב מסלולי השמש והכוכבים. פה יהיו בני האדם קשורים איש באחיו במעדנות כסיל וכימה.
אהרן דוד גורדון ( 1856-1922), חלוץ ופועל חקלאי, הוגה ומורה-דרך לחלוצים ולחלוצות
- נסחו במילים שלכם את טיעון המרכזי בקטע.
- מה סוגי הזיקה אל הטבע שגורדון שולל ומה הזיקה אליה הוא חותר?
- כיצד ניתן להרחיב זיקה כזו אל הטבע באורח החיים שלנו כיום?
