מה שעונים המרחבים// צוריאל אסף מתוך מצוקות המלחמה בישראל יוצאים רבבות רבות של ישראלים לשדות

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר / שאול טשרניחובסקי בּוֹ בַּמַּעְדֵּר בּוֹ עִסֵּיתָ כַּפֶּיךָ,/ קְשִׁי הַיַּבֶּלֶת וְסַפַּחַת בָּעוֹר, הֵן

איך תבנה הארץ // חיים וייצמן (יולי 1920) עבודתנו נכנסת לתקופה חדשה. לפנינו עומדת התעודה

שדות שבעמק// לוי בן אמיתי שָׂדוֹת שֶׁבָּעֵמֶק/ קִדְּמוּנִי הַלַּיְלָה בְּרֵיחַ הַזֶּבֶל,/ נִיחוֹחַ חָצִיר.// הַלַּיְלָה לָעֵמֶק/

שיר שמח// יעקב אורלנד אִם גַּם רֹאשֵׁנוּ שַׁח/ וְעֶצֶב סוֹבְבָנוּ – הָבָה וְנִתְלַקַּח/ מִן הַשִּׂמְחָה

הקבוצה כשעון מעורר ליחיד / אהרון דוד גורדון הקבוצה – כמו כל צורה, הבאה להועיל

משל הצמח היוצא מן המרתף// אהרון דוד גורדון ובכלל כל המלחמה הזאת במסורת אבות, באפיינו

על נחיצות התחדשות החגים// אהרון דוד גורדון מורגש, כי חסר דבר מה; מורגש מן השעה

כפרה וחיבור לאדמה// צוריאל אסף "וכיפר אדמתו עמו" (דברים לב,43) במילים אלו מסתיימת שירת הנאום

כנגד פחד מדומה// אהרון דוד גורדון (קטע ממכתב) חפצי אני הוא להעירך על דבר אחד