בטחון הגבולות והתיישבות // יואל זילברמן
אלפי הברחות נשק חוצים את הגבול המזרחי לשכם וג'נין. ואנחנו? סופרים אותם בדרך פנימה. ה-7 באוקטובר הוכיח את מה שיגאל אלון הבין כבר לפני 60 שנה – התיישבות היא לא מותרות, היא נכס אסטרטגי. בזמן שגדרות חכמות נפרצות תוך דקות וכוחות צבא מגיעים רק אחרי שעות, התיישבות היא המענה היחיד שמחזיק בשטח. מי שחי על הגבול, מגן על הגבול. לאורך הגבול המזרחי שלנו עם ירדן וסוריה יש עשרות מתחמים ומוצבים נטושים שיושבים על נקודות שליטה אסטרטגיות. הם יכולים להפוך למצודות המודרניות של ישראל. הגשנו למשרדי הממשלה תוכנית מפורטת של שלושה מעגלי הגנה נוספים שישנו את תפיסת הגבולות:
הראשון – בניית מערך חירום משותף שמחבר בין יישובים ומאפשר תמיכה הדדית מיידית.
השני – הקמת "קו הקריות החינוכיות" שיהפוך את המבנים הנטושים למרכזי לימוד ועשייה.
השלישי – הקמת חטיבות הגנה ניידות שיצילו חיים בהגעה מהירה לאירועי חירום לגבול המזרחי ולקו התפר.
כבר היום חמש ישיבות חרדיות מוכנות לעבור לגבול, להפוך את בתי המדרש למתכונת שומרי ׳תורה וגבולות׳. זו לא רק תוכנית ביטחונית – זו הזדמנות היסטורית לחבר בין חלקי העם. בין חרדים לחילונים, בין לומדי תורה למגיני גבולות, בין רוח לחומר.
זה המודל החדש של הציונות ב-2025 – ציונות שמחברת במקום לפלג, שבונה במקום להרוס. מאות צעירים כבר מחכים להתיישב. עשרות משפחות צעירות מוכנות לבנות את הבית שלהן בגבול המזרחי.
היום, כשהמזרח התיכון בוער וכשירדן מתערערת, זה הזמן להפוך את התוכנית הזו ללאומית.
כי בסופו של דבר, ביטחון לא נשען רק על גדרות ומצלמות. הוא נשען על קהילות חזקות שבוחרות לחיות על הגבול ולהגן עליו יחד. זו הייתה התשובה הציונית מאז ומתמיד – לא לחכות שמישהו אחר יפתור את הבעיה. לקחת אחריות. להתיישב. לבנות. יחד. אסור לנו לתת לאישורים ארוכים ולתהליכים מייגעים להרוג את הרוח הזו. כי בכל יום שעובר, הגבול המזרחי נשאר פרוץ.
לשיחה:
* מה עיקר הטיעונים של המקור?
* כיצד משתלבת ההתיישבות בתפיסת ההגנה המרחבית?
* כיצד בידנו לפעול בכיוון אותו מסמן המקור?