אדם חי ואדם נובל // א.ד. גורדון, מתוך לבירור רעיוננו מיסודו
כלום אדם חי הוא רק מי שאינו חושב? דוקא במידה שאדם מלא חיים, במידה שרצונו חי ובן-חורין, בה במידה גם מחשבתו חיה, תקיפה, בת חורין. האמת שבדבר היא, כי אדם חי גם מחשבתו חיה, גם שאלותיו וספקותיו חיים, מניעים את החיים, מביאים לידי יצירה; בעוד אשר אדם נובל מחשבתו נובלת ועקרה ואין כוחה אלא בחיטוט וניקור באשפת החיים, המביא לידי יאוש לבטלה. ומוח יבש גם מחשבתו יבשה. מה שאתה רואה, כי התנועות והזרמים, השואפים לכאורה לחידוש החיים, הולכים שוב לצד הצמצום והטמטום של כל הטבע האנושי, וכי הזרם כבר הגיע עדינו, עד עובדינו בארץ-ישראל, וסוחף הרבה מכוחותינו ומחליש ומצמצם את כוחנו בכלל. ומה יש פה לעשות? להסתלק מן הספק ומן הדומה לו? אבל הספק אינו מסתלק, הספק חי, במידה שהרצון לעבוד חי. או אולי לשאוב חיים מתורות ורוחות שונות ולהשתדל לחיות על האילוזיה [אשליה], על האירוניה, על ההומור, על עיוורונם ופראותם של החיים והטבע וכדומה, זאת אומרת, אם לדבר בלשון בני אדם פשוטה, לחיות על ההונאה העצמית לדעת, על העמדת פנים של גבור החיים ושוב על הצמצום והטמטום?
אהרן דוד גורדון ( 1856-1922), חלוץ ופועל חקלאי, הוגה ומורה-דרך לחלוצים ולחלוצות
- מה מאפיין אדם חי, ואדם נובל לפי גורדון? שתפו בתקופות או במצבים בהם הרגשתם כך.
- גורדון מתאר תנועות וזרמים השואפים לחידוש החיים אך בפועל מצמצמים ומטמטמים את האנשים.
יש לכם דוגמאות לכך מהעבר, מימינו? - גורדון מתאר תורות ורוחות המציעות לחיות על פי עיוורונם ופראותם של החיים והטבע, ומכנה אותן הונאה עצמית.
מסכימים איתו ? יש לכם דוגמאות לכך מהעבר, מימינו? - האם קיימת אלטרנטיבה של חיי מחשבה בת חורין, לצד שותפות בקבוצה תנועה וזרם?
