מגילת רות- מופת לקיימות חברתית // עינט קרמר. מתוך אתר טבע עברי.
מגילת רות פותחת לנו פתח לבחון את מצוות "מתנות העניים" שהיתה נהוגה בעבר, ולהאיר בעזרתה את נושא העזרה ההדדית הנהוגה כיום במדינת ישראל.
"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים–אַחַר, אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו…"
(רות ב, א)
המגילה פותחת ברות ונעמי, שתי אלמנות עניות היושבות בבית לחם וסובלות מחרפת רעב. רות, אינה יושבת בבית ומחכה שמכרותיה של נעמי מימים עברו יבואו לסעוד אותה (ואגב, זו שאלה טובה למה הן לא באו) ומציעה לחמותה ללכת וללקט שיבולים בשדה של אדם זר, בהתאם לחוקי מתנות העניים – לקט, פאה ושכחה.
מתוך מעשיה של רות אנו מתוודעים לפן חשוב בהלכות מתנות העניים הניתנות מן התבואה – הן אינן ממש מתנות. העניים נדרשים לצאת אל השדה ולבלות את היום בעבודת כפיים (אמנם רק בשלב הקציר), כמעט כמו בעלי השדה עצמם. ה"יציאה" לעבודה מאפשרת להם להמשיך להכיר בערך עצמם כאחראים על משפחותיהם ועל מזונן, דבר שיעזור להם "לקחת אחריות" ולהשתקם מתוך עניוּתם. […]
לאור "מגילת החסד" אותה אנו קוראים בשבועות עלינו לשאול את עצמנו כיצד, במדינת ישראל של היום, אנו יכולים "לשחזר את ההצלחה" של המודל הקדום. דהיינו, כיצד אנו יוצרים מערך תמיכה הדדית מקומי משמעותי מבלי לקפח את מערך הרווחה הלאומי – המיועד לאלו שאינם מסוגלים לעזור לעצמם.
צעד ראשון יכול להיות פשוט להתחיל לתפקד כקהילה בתוך מערך החיים המודרני – לשבת עם השכן לכוס קפה, לעצור לשוחח בחדר המדרגות, להביא מרק ליולדת וכיבוד לבית האבלים. מכאן, הכל פתוח – החל מהקמת גינה קהילתית שכונתית, שתאפשר בילויי בצוותא וגידול ירקות טריים ונקיים מרעלים ועד לבחירת וועד שכונה למעשי חסד שיאפשר לתמוך בחלשי הקהילה על בסיס קבוע.
עינט קרמר היא המנהלת החינוכית של השומר החדש ומייסדת הארגונים "טבע עברי" ו"שמיטה ישראלית".
- איזה יתרון מציגה הכותבת של מודל "מתנות העניים" על מודל הרווחה בן זמננו? אילו יתרונות יש דווקא למערכת הרווחה המודרנית?
- כיצד מציעה הכותבת "לשחזר את ההצלחה" של המודל הקדום?
- כיצד לדעתכם יכולים אנחנו, כיחידים, לפעול לחיזוק הקהילה והערכות ההדדית?