הנוער הוא הסיכוי // מרטין בובר
הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות . המזדמן לה וחוזר ומזדמן – מחדש וזו מאבדת אותו וחוזרת ומאבדת. שוב מופיע וחוזר ומופיע על הבימה דור בני עשרים, להט הכיסופים אל המוחלט בליבו, בעל מסירות נפש לאידיאל, והרי הוא מוכל ומזומן לפרוץ את שערי גן העדן החסומים. ואין עומד בין דור זה ובין מילוי חובתו אלא המעשה שברצונו לעשותו ואליו הוא אומר להתכונן לפי שעה. אך בשעת ההכנה, משתלט על נפשו הצעירה שפע המטרות הזעירות שהחברה מזמנת לו. משתלטים עליו יצרי האנוכיות של הבל, ובייחוד היצר להתבלט ולהתנשא. הלא סביבתו על כל כולה מטיפה והולכת כי חזקות הן ה"עובדות" מן האידאות, כי נתונים אנו להשתלשלות שאין בכוחנו לשנותה אפילו שינוי כלשהו, לצור לה צורה ולהשתלט עליה.
מרטין (מרדכי) בּוּבֶּר (1878-1965) היה חוקר ופילוסוף, מעבד מעשיות ומחנך ישראלי יהודי-אוסטרי.
- מה תפקיד הנוער לפי הקטע?
- מה יכול לסייע לנוער לקחת אחריות כיום במצב הנוכחי?
- כיצד הנוער יכול לסייע במעבר מקיטוב לעשיית טוב משותף?
- מה המכנים המשותפים ומה הבסיס הרחב לעשיית טוב משותף שתרצו להוביל או לקחת בו חלק?
