משל הצמח היוצא מן המרתף// אהרון דוד גורדון
ובכלל כל המלחמה הזאת במסורת אבות, באפיינו וכו‘! [משל למה הדבר דומה?] היה נטע, שנעקר משרשו והוטל בתוך מרתף אפל, וכמובן, נעשה חלש, חיוור, אי-טבעי. מה תקנתו? הנוטעים הפשוטים, שטיפלו בו מתוך חיבה פשוטה, אומרים בפשיטות: הוציאו את הנטע מן המרתף ונטעוהו בקרקעו הטבעי, בכלל הוציאוהו מן התנאים שאינם טבעיים, תנו לו די אוויר ואור – זהו התנאי הראש והראשון, אם רוצים אתם להחיותו, להצמיחו ולהפריחו כמקדם. כמה שאתם יכולים לעשות במובן זה – עשו, כי דרך אחרת אין. בזה צריכים להיות מרוכזים כל מחשבותיכם וכל מעשיכם לטובתו. השאר – מה שצריך יהיה לזמור, תזמרו בעתו בעת שהחיים ידרשו את זה דרישה חיה, כדרכם; מה שצריך לחתוך – תחתכו; והרב מן הרקוב וממה שאינו חי ייפול מאליו, בכוח החיים, במידה שהנטע ישוב לחיות חיים טבעיים. אבל הנה באו המלומדים, שלמדו בוטניקה בחוץ-לארץ, ובדרו את הנטע מתוך כל המיקרוסקופים שבידם ובהשוואה אל נטעים אחרים, שלקחו להם למופת, ומצאו, כי עיקר הרע הוא בשורש ובגזע, שהיו פסולים מתחילת בריאתם (והמרתף? – את המרתף הרי אין להכניס אל תחת מיקרוסקופ). קודם כל, אומרים הם לנו, צריכים אתם לכרות את הגזע עם השורש, אם רוצים אתם, כי הנטע יהיה ראוי להתקיים ככל הנטעים המהוגנים, להשאיר צריך רק את היונקות הרכים, שצמחו היום. העיקר הוא לכרות את הגזע עם השרשים – זהו הכל.
(הקטע לקוח מתוך ‘הספורים והעם’ בספר האומה והעבודה. הדימוי של צמח במרתף הינו אחד ממשלי היסוד בהגות גורדון.)
שאלות לשיחה:
- מה טענתו המרכזית של הקטע במילים שלכם.
- כיצד מציע גורדון להתמודד עם הפגמים שבאילן המסורת?
- מה הביקורת של גורדון כלפי המבקשים לכרות את האילן?
- מה לדעתכם החלקים אותם יש לחדש באילן המסורת? וכיצד חיבור לאדמה ועבודת אדמה עשויים לתרום לצמיחה זו?
