לעבוד ביחד

לעבוד ביחד // משה טבנקין

המורים יצאו לעבודה עם הילדים.

… בסדר היום, היה ברור לגמרי (ובמכוון) שמורה הכיתה מלווה אותה מהשכמה ועד לינה. אם המורה יכול היה, הוא לימד את כל המקצועות -וזאת מתוך הכרה, ולא מתוך הרגל.

המורים יצאו עם הילדים לעבודה, ולא היה מקום עבודה שלא עבדו בו מורים עם הילדים. העבודה היתה בקטיף, במסיק, באיסוף זמורות ועוד. על המורים הוטל לפקח על טיב העבודה. היתה נורמה חינוכית שהעבודה היא דבר הכרחי ועל כל ילד לעבוד-  זה נקבע לא מפני שהעבודה היתה חיונית, כמו שהיתה שליחות. , היה ברור שעובדים כמו במשק, הנושא כולו הפך לערך פטריוטי,"עין חרודי טוב הוא זה שעובד!", ש"העבודה היא לא משחק – מעבודה חיים!", שיש חשיבות להספק. היה ברור שבני איכרים צריכים לדעת לעבוד, לשמוע על בצורת ועוד – מבחינה זו נוצרה הזדהות עם המשק; הילדים הכירו את כל שדות המשק בשמותיהם -זה היה בעובדה, אך גם במכוון.

בשדה התירס היו שורות ארוכות, ולכן משה כרמי היה עובר עם עגלה לרוחב השורות וחוצה אותן כך, שיהיה לשורה סוף, ויהיה קנה מידה לזמן העובר. כשהיו גומרים שורה, היו עוזרים לאלו שעדיין לא סיימו את שורותיהם. משה היה נכנס בין שני תלמידים חלשים, ועוזר להם בשורותיהם כדי שלא יפגרו. העבודה היתה תחת לחץ ההֶסְפֵק, והכינוי "בטלן" היה הביזוי הגדול ביותר, ומורים השתמשו בו. היו גם דיונים על העבודה, אשר מצטיירים לי היום אכזריים מאד. באספות הילדים היו דנים קבוצת תלמידים על שהתרשלו בעבודה.

משה (משה'לה) טבנקין (מאי 1917, ל"ג בעומר ה'תרע"ז – 4 במאי 1979) היה משורר עברי, חוקר ספרות, מחנך ולוחם.

לשיחה:

• מה הלך הרוח של המקור? כיצד נתפסים כאן יחסי המשימה והחינוך?
• מה היתרונות ומה החסרונות מהלך הרוח שמתאר הקטע?
• איזו רלוונטיות יש כאן לחינוך משימתי כיום בעיניכם ?