תיקון הפרט בשיחת הקבוצה

נראה אחד לשני את שגיאותיו וחסרונותיו  // חלוץ מקבוצת משמר העמק

אני חושב כי הסיבה העיקרית היא באי־אמיתיות של היחסים. אם מישהו מסתיר מפני רעהו את יחסו האמיתי אליו, ולמעשה מביע את דעתו עליו לאחרים, הרי זה ראשית כל לא ישר, לפחות, ושנית: זהו הדבר שגורם לירידה. הן ברור צריך להיות כי להסתיר יכול בן אדם את יחסו רק במשך זמן מוגבל, זאת אומרת רק כלפי אנשים שאין אנו מתקשרים אתם לחיים משותפים לתמיד, אולם בקיבוץ, שהחיים המשותפים (בכל המובנים) הם יסוד נצחי בו, לא יתוארו יחסים כאלה.

ואם כך נחשוב, הרי אסור לנו להתיחס לאיש ולחסרונותיו כלבן-חלוף ואם לא נשמור ולא נראה אחד לשני את שגיאותיו וחסרונותיו – לא נוכל להגשים כלום, ולאט לאט יאבדו כל הערכים שרכשנו לנו עד כה.

היום אין אצלנו כמעט דברים אסורים, שהאיש ידע כי עצם מציאותו בקיבוץ אינו מתאים למעשהו זה או אחר. כשאני חושב על הדברים האלה בא למוחי הפתגם הידוע: כבשה טמאה אחת מטמאה את כל העדר. כי חטא גורר חטא, ואם אנו שותקים על עובדה אחת, הרי מופיעה שניה, שלישית ועוד… ואחר כך עלינו להילחם כאילו הדברים מקובלים. וברור שזה יותר קשה.

אני יודע כי ישנם אנשים שיגידו שהדבר הוא ללא תיקון, את חסרונותיו הטבעיים של האיש אי אפשר לשנות, וטעות היא. הלא כאשר לא היינו מטבענו אנשי עבודה ולא חיינו חיי קומונה – והרי כל אלה תלויים בהתגברות על אינסטינקטים, ואלה הרבה יותר מושרשים – בכל זאת התגברנו ויכולנו להם. וכן גם אחרי זמן ממושך, בו האדם יהיה מוכרח להתגבר על אינסטינקטים ולו גם להסתירם, זה ייהפך להרגל. לכן אני אומר: בין הגורמים השונים אשר עתידים לתקן את מצבו הפנימי של הקיבוץ, צריך לתת את הבכורה לשאלת תיקון הפרט. ובין האפשרויות השונות אשר יש לתיקון זה, מקום חשוב תופסת השאלה של גילוי העובדות והוכחה על השגיאות והדברים השליליים של הפרט. נכון שדברים אלה צריכים להיעשות "באופן חכם" ..אולם להיעשות הם מוכרחים.

(הובא מארכיון הקבוצה לאסופה- 'כאן על פני האדמה' בהוצאת הקיבוץ המאוחד 1981)

לשיחה:

• מה האתגר הקבוצתי בו עוסק המקור?
• כיצד 'חבורת משימה' יכולה להעמיק את שיחת חבריה לתיקונם האישי, לדעתך?
• שתפו בעצות של "עשה" ו "אל תעשה" לפיתוח שיח אישי-רגשי-ישיר-ומעמיק.