עונת בדיקת החמץ והקינון // נתנאל אלינסון
האם באמת מנקים לפסח רק בגלל החמץ? ובכן מסתבר שיש סיבות נפשיות עמוקות שגורמות לנו לנקות בחודש האביב – גם בלי שום קשר לחמץ.
נתחיל בזה, שלהיות כנים – אנחנו לא מנקים רק בגלל החמץ. לנקות מחמץ דורש שעות בודדות, ובעבר התחילו לבדוק את החמץ רק ביום שלפני ליל הסדר ("אור לארבעה עשר בודקין את החמץ").
בכל זאת, רבים מתחילים לנקות את הבית שבועות לפני פסח, בדברים שהקשר בינם לבין חמץ הוא קלוש עד לא קיים.
והאמת שכולנו מרגישים זאת – לא החמץ קורא לנו לנקות אלא השמש הזורחת, האוויר החדש שמבשר אביב, וימי הסגריר שנעלמים.
כל אלו יוצרים בנפש תחושה חזקה של רצון להתנקות.
זה קשור לתופעה רחבה שנשים רבות שילדו מכירות – "תופעת הקינון". התופעה מתארת את הדחף הפנימי שיש לנשים בהריון בחודש תשיעי לסדר, לנקות ולארגן את הבית לפני הלידה. ממש כמו הציפור שאוספת זרדים ומרפדת את הקן לקראת הביצים.
הליך הקינון הוא אינסטינקט ראשוני ותופעה ביולוגית שנגרמת בין השאר מהפרשת הורמונים שמניעים את האישה לבצע פעולות שיבטיחו את בטחון התינוק.
אבל מה שחשה האשה בחודש תשיעי, חש הטבע הארצישראלי כולו בתחילת חודש ניסן.
חודש האביב הוא חודש של לידה והתחדשות – העצים מתעוררים והירוק בשדה בשיאו. בארץ ישראל, רוב חיות הבר יולדות וממליטות לקראת אמצע חודש האביב! זוהי עונת הקינון של העופות ותקופת ההמלטות של היונקים. זה הזמן שבו גורי היעלים והצבאים מגיחים לעולם – העשבים עדיין רכים וטריים וכבר לא קר.
וכך, אם פסח שחל באמצע חודש האביב הוא זמן הלידה הארצישראלי, הרי שהשבועות שלפני פסח הם זמן תופעת הקינון: הרצון לנקות ולסדר את הבית/הקן ולהכינו לרך הנולד.
אם כן, הניקיון לפסח הוא תחושה עמוקה שכולנו חשים באביב, וארץ ישראל כולה מקננת ומתנקה לקראת הלידה הגדולה.
היופי הוא איך זה משתלב עם הרובד ההיסטורי:
חג הפסח הוא הלידה של עם ישראל! עם שיוצא לאוויר העולם מתוך הרחם המצרית. יציאת מצרים מתוארת במקרא כסיפור של לידה (בני ישראל יוצאים לפנות בוקר מפתח קטן וקף בדם) והנביא יחזקאל אף קורא ליציאת מצרים: "יוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ".
כך על התחושה הטבעית של הרצון לנקות באביב מתווספת תחושת הרצון לנקות לקראת החג שמציין את לידת עם ישראל.
אחרי ההכנה והניקיון לפסח, מגיעים שבעה ימים של התנקות פנימית. בפסח אנחנו אוכלים אוכל פשוט – מצה שהיא סמל לאוכל הטבעי הקדום, ומרורים שמסמלים את צמחי השדה המלוקטים.
בכל שנה כשפסח נגמר וחוזרים לחמץ, יש בי צער קטן, כי אחרי שבעה ימי התנקות אתה מרגיש שהנפש, באמת, לא צריכה כל כך הרבה.
וזה מה שאני כל כך אוהב בלוח השנה העברי. תראו כמה רבדים נשזרים להם יחד:הלידה של הטבע הארצישראלי, תחושת הקינון האנושית, לידה של עם, רובד החמץ ההלכתי ורובד החמץ הנפשי. כל אלו הופכים את לוח השנה שלנו לא רק לכזה שמציין מועדים היסטוריים שהיו ואינם, אלא כזה שמעביר אותנו בכל שנה תהליך נפשי עמוק ומיוחד. בהצלחה בקינון
