בפשטות

אחד הדברים הראשונים שאנו חייבים לעשותם, הוא להפסיק את המירוץ המבוהל לרמת חיים גבוהה והולכת. הדוגמה להפסקת המירוץ הזה חייבת לבוא מצד ההנהגות החברתיות והפוליטיות בארץ. חייבים אנו, והדבר בנפשנו, להכניס מחדש, ולו גם באופן מלאכותי, את מימד הפשטות, העממיות והצנע בכל מישורי חיינו. אין המדובר בלחם וחמאה, בקורת גג, או בפגיעה בצורכי תרבות ואומנות. הפשטות של והצנע לכת, צריכה לבוא במקום רמת חיים ראוותנית, במקום האופנה של זלילה מיותרת ומטפשת, של בנייה שאפתנית ומכוערת, של לבוש סנובי ודוקר עיניים, של ספרות ואומנות שטחיות וקלוקלות. […] את האור האדום להפסקת המירוץ חייבת להדליק ההנהגה. היא חייבת לעשות זאת ראשית-כל על עצמה ועל גופה. דור הממשיכים מהנהגה החברתית פוליטית תרבותית של המדינה חייב להחזיר לעצמו את אביזרי הפשטות והעממיות המתאימות לימינו. הנהגת עם הנמצא במצור מלחמתי ובמצוק חברתי חייבת להראות דוגמה אישית לפשטות וצנע בכול. וכדי שאובן היטב – אין כוונתי לנזירות להתנזרות, אלא לפשטות במלא מובנה המקסים ושובה הלב של המילה.

המקור מתוך הספר 'ארץ הצבי- הערכת מצב' שראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1972.

אריה לוֹבָה אליאב (21 בנובמבר 1921 – 30 במאי 2010) היה פעיל עלייה, חלוץ התיישבות ושלום, חבר הכנסת, סופר והוגה דעות,

* מה הטענה העקרית של המקור? מה דעתכם?

* עד כמה דומה ושונה הצורך בפשטות כערך בישראל היום?

* באיזה אופן מתבטא ערך הפשטות באורח החיים ובמעגלי הפעילות שלכם?