לחיות ולשמוח בדרכם // המכתב האחרון של אלקנה ויזל
רב סמל ראשון אלקנה ויזל נפל בקרב בעזה ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן שלושים וחמש בנופלו. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים ואחים. יהי זכרו ברוך.
אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה שקרה לי משהו. קודם כל- במקרה שנחטפתי לשבי החמאס אני דורש שלא תעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבר כדי לשחרר אותי.
הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכל, אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ. אולי נפלתי בקרב.
כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תיגעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה.
יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו.
אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטמיות.
תסתכלו לאנשים היקרים שלכם בלבן של העיניים ותזכירו להם שכל מה שעובר עליהם בחיים האלה שווה את זה. ושיש להם הרבה בשביל מה לחיות.
תחיו! אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים!
בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתי לי את הבחירה להישאר מאחור, אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם.
להפך. זאת ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם.
לשיחה:
- (האזינו יחד לעיבוד של המכתב בביצוע של בנימין לוריא)
- מה הנקודות המרכזיות שעלינו לקחת ממורשת אלקנה?
- שתפו בנקודות שאתם לוקחים לחיים "בדרכם" מנופלי המערכה שהכרתם או שמעתם עליהם.
