הגנה על חזון ההגשמה // דוד בן גוריון
נאמר כאן שעלינו לשמור על הקיים, ואסור לבזבז כוחות על כיבוש המדבר שאינו בידינו. ועוד אומרים: הנגב 'לא יברח', והיישוב הקיים עומד בסכנה, ועל כן – כל הכוחות להגנת הקיים.
אני חולק על גישה זו ושולל בהחלט וללא כל סייג את רעיון השמירה על הקיים. אמנם, אנחנו מגִנים, כאז כן עתה, על כל נקודה יישובית, אבל הפעם אין זו מגמת התגוננותנו. אין זה ויכוח תיאורטי. בקביעת מגמת מלחמתנו תלוי, לדעתי, הכל: גם המאמץ שייעשה וגם התוצאות שיושגו.
עלינו לראות בבהירות מלאה מהי מטרתו של האויב. הפעם אין זו התנקשות ביישוב זה או אחר, במספר יישובים, או אפילו ביישוב כולו. האויב מבקש הפעם לעקור את 'הסכנה הציונית' הצפויה לפלשתינה כחלק משטחי ערב, ומנקודת מבטו הוא רואה את הדבר נכוחה. ואף מלחמתנו אנו יש לה מטרה אחת ויחידה: מלחמה על הגשמת הציונות, אם לא במלואה, הרי לפחות על התנאים ההיסטוריים המבטיחים את הגשמתה, ולא רק הגנה על קיומו של היישוב. זהו הכיוון של מלחמתנו, אם כי דרכיה ישתנו מזמן לזמן.
"מלחמתנו אינה הגנה על הקיים – כי לדעתי אין 'קיים' בארץ, במובן ההיסטורי של מילה זו. הקיים – אם עליו בלבד נגן – אינו אלא בית קלפים שיתפזר על ידי כל רוח מצויה ובלתי מצויה. לא אוכל לקבל הצעה שלא להגן על המדבר – באשר אנו חייבים בהגנת תל-אביב. אם לא נעמוד על המדבר – לא תעמוד תל אביב. קיומו של הנגב הוא אולי ממשי יותר מקיומה של תל-אביב. הראיה ההיסטורית אומרת לנו ששום דבר יהודי לא יהיה קיים בארץ אם לא נבטיח ניצחונה של הציונות. הוצאת שנים עשר מיליון דונם אדמת מדבר מהחשבון – הוא חשבון לא ציוני, והמגִנים מגִנים על הציונות, לא פחות ולא יותר. טעות היא להניח שהנגב 'לא יברח' – ועלינו עכשיו לקיים בידינו מה שבידינו, כפי שסבורים פלוני ופלוני מהיושבים כאן. אם לא ניקח עכשיו את המדבר – לא זו בלבד שהנגב 'יברח', אלא איני בטוח אם נוכל לשמור בידינו את תל-אביב".
לשיחה:
- מה עיקר הטענות העולות מן המקור?
- כיצד רלוונטית השקפת העולם שעולה מכאן גם לאתגרי ישראל כיום?
- מה היחס כיום בישראל בין מרכז לפריפריה ? בין הנגב לתל אביב? מה אנחנו נאבקים להגשים? על מה אנחנו מגינים?
