זריזות בחסד

זריזות בחסד // בדרכו של אלחנן קליין 

מאת חברו לנשק, יעקב: 

זכיתי ובטירונות שובצנו יחד באותה כיתה במחלקה. המערכת הצבאית הנוקשה והדורשת, בעיקר בתחילת הדרך-בטירונות ובאימון המתקדם, לא הייתה הכי קלה עבורי.
אלחנן היווה עבורי דוגמה לאדם בעל זריזות, ספורטיביות וקלילות. מבחינתי הוא היה דוגמה לפסוק מספר בראשית בו יעקב אבינו מברך את שבט נפתלי -"איילה שלוחה". מעבר לזריזות פיזית וריצה מהירה, היה לו מין דילוג על הקשיים והאתגרים בצורה ובחן ייחודיים.
כאשר היו שמועות על מסע שבפתח או אימון קשה ומאתגר אחר, אלחנן היה לוקח את הדברים בקלות. אבל הוא לא הסתפק רק בהתייחסות של עצמו למאורע שבפתח, אלא ידע גם איך להקליל עבורנו את האירועים המאתגרים ו-"לעשות מהלימון לימונדה".
אלחנן היה שם לב אליי בסיטואציות האלו ולכן היה צוחק ביחד איתי על המצב או מה שהולך להיות ומנסה להוריד ממני לחץ ומועקה לקראת הבאות. אני בהחלט יכול להעיד שזה מאוד עזר לי להתמודד עם הסיטואציות האלו ולקחת את הדברים בצורה יותר שמחה ורגועה.
לאורך כל הטירונות היה עוזר לי בכל מיני סיטואציות שונות בקלות ובשמחה.
זכורות לי כמה סיטואציות מייצגות:
בריצות ובפרט בריצות חשובות כמו בוחן "בר-אור", אלחנן דחף קדימה את החברים שמאחור ועדיין הצליח להמשיך ולרוץ קדימה בעצמו ולסיים מהראשונים.
בלילות לבנים של שפצורים לציוד ולנשק הייתי דואג להיות על ידו, והוא עם ידי הזהב שלו היה עוזר לי ומשפצר לי בעצמו כדי שאני לא אסתבך ואתקע (ולא הייתי היחיד…).
עד היום אני הולך עם מיתרי צניחה לנשק שהוא שפצר לי במיוחד לפני שנים באחד הלילות הלבנים בסדיר.
הסיפור שאולי הוא המשמעותי ביותר עבורי מהימים הראשונים בצבא הוא הסיפור הבא:
כל חייל טירון, צריך לעבור מסלול מכשולים שנקרא "בוחן מסלול" ("בחמ"ס") בדרך להיות לוחם. לא רק שצריך לעבור את המכשולים, אלא יש לבצע זאת בזמן מסוים וקצר ככל הניתן. עד שהחייל לא עובר את המבחן הזה הוא נדרש לעשות זאת שוב ושוב עד לסיום מוצלח בזמן מסוים שנקבע.
אלחנן כמובן עבר את הבחמ"ס (בוחן מסלול) כבר בפעם הראשונה ובזמן מינימלי, איילה שלוחה כבר אמרתי. אולם, אני נכשלתי בבוחן מסלול כמה פעמים, למרות שהמשכתי להתאמן ולנסות שוב ושוב. בכל סיבוב של הבוחן הזה היו עוד חברים עוברים ואני עדיין לא. היה לי קשה עם זה, לפעמים עד כדי ייאוש… יום אחד נאמר לנו ע"י המפקדים שיש עוד פעם בוחן מסלול עבור הנכשלים.
אני כבר הייתי די מיואש מהאפשרות שאני אעבור את הבוחן הזה. חשבתי "מה כבר השתנה שיגרום לי דווקא היום להצליח… נראה שאלחנן שם לב למצב רוח שלי ובאותו יום ניגש אליי ואמר לי "אל תדאג! היום אתה עובר! אני הולך לעזור לך".
באותו יום הוא רץ איתי את כל הבוחן מסלול מתחילתו עד סופו, לא מפסיק לעודד ולתת לי עצות למעבר מהיר של המכשולים.
בסוף הבוחן בשלב הריצה (שהיא הקשה ביותר כיון שאתה כבר לגמרי גמור מעייפות ומאמץ), אלחנן החזיק לי את היד חזק, לא עזב לרגע, רץ איתי ודחף אותי עד לקו הסיום!
אותו היום סוף סוף עברתי את בוחן המסלול ובזמן טוב והכל בזכותו. השתדלתי להזכיר לו לאורך השנים את הזכות הזו שלו שמאוד הערכתי, אבל הוא כמובן לא התייחס לזה יותר מידי ולא עשה מכך עניין גדול בצניעותו.
עבורי, בכל אופן, זה תמיד היה מאוד משמעותי. חז"ל במסכת תענית אומרים שיעקב אבינו לא מת כיון ש- "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" מעבר לפשט, ניתן לפרש שכאשר לוקחים מידה טובה מהנפטר יש לו מכך חיות וזיכרון גם בעולם הזה, מכוחו.
בלי נדר, לקחתי על עצמי ללמוד ולחיות קצת יותר לאור מידת הזריזות הייחודית של אלחנן הי"ד.
אוהב ומתגעגע,
החבר יעקב

אלחנן אריאל קליין, מעינב, מפקד כיתה בגדוד 9221 נפל במלחמת חרבות ברזל, בן 29 בנופלו. היה סטודנט מתנדב בשומר החדש, יהי זכרו ברוך.