חקלאות גבולות לקט שיחה

חקלאות הגבולות // לקט מקורות מתוך שיחה

לקט מקורות מתוך מפגש שיחה "ברוח המשימה" בהובלת נבו דור, חקלאי בגבול המזרחי, "חקלאות הגבולות" המפגש מוקדש לזכר פושקו (25.03.26) להקלטה ללחוץ כאן

על מסירות הנפש ועשייה למען הדורות הבאים, דברים מאת עופר מוסקוביץ (פושקו) ז"ל- חקלאי גבול הצפון ממשגב עם שנפל במלחמה. הדברים להלן נאמרו בעת שיקום מטעי אבוקדו שנשרפו במלחמה ופושקו נטע אותם מחדש:
"אתה מרגיש שאתה לבד, גם כשנשרף לנו השטח, ואלה החיים שלנו ואנחנו עושים פה חיים חדשים, זה יהיה פה עוד הרבה אחרי העצים האלה, הנכדים שלי יוכלו להסתובב פה ולהגיד- זה המטע שסבא שלי נטע."

נטיעה לדורות הבאים במקורות:
(מקור מהתלמוד ממסכת תענית, כג ע"א, בנוסח עברי).

"יום אחד הלך בדרך, ראה אדם אחד שנוטע חרוב אמר לו: זה, עד כמה שנים טוען פירות אמר לו: עד שבעים שנה.

אמר לו: פשוט לך שאתה חי שבעים שנה אמר לו אדם זה: עולם מלא חרובים מצאתי. כפי ששתלו לי אבותי, שותל גם כן אני, לבני."

ביטחון מזון, יגאל אלון(כלים שלובים)-
"מדינת ישראל, מבלי שאזרחיה יאחזו מגבול עד גבול, עלולה, חלילה, להיהפך למדינת עיר, מעין מונאקו חדשה על החוף המזרחי של הים התיכון. בתנאים ובנתונים שלנו אין ולא תהיה לנו זכות קיום, לא כלכלית ולא אסטרטגית, לא חברתית ולא רעיונית, אם חלילה נהיה מדינת עיר. הווה אומר, שעל מדינתנו להיות מדינה של כפרים רבים ושל ערים רבות מקצה ועד קצה."

ערי הספר בראי ההלכה- תלמוד בבלי, מסכת עירובין, מ"ה.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב נׇכְרִים שֶׁצָּרוּ עַל עֲיָירוֹת יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצְאִין עֲלֵיהֶם בִּכְלֵי זֵיינָן וְאֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי נׇכְרִים שֶׁצָּרוּ וְכוּ' בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁבָּאוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן אֲבָל בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זֵיינָן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת
וּבָעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר אֲפִילּוּ לֹא בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וָקַשׁ יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זֵיינָן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת.

יואל משה סלומון- י"ח אדר 1838- י"ב חשוון 1912

מפורצי חומות ירושלים שבין החומות, הקים את נחלת שבעה.

שד"ר, עיתונאי, עורך ומדפיס, מחקלאי הארץ הראשונים בעת החדשה.

בגיליון הראשון של עיתונו- יהודה וירושלים, יצא סלומון במאמר ראשי בסיסמה: “ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו פרים”. ובמאמר כתב בין השאר: –
“הבה אחים יקרים! תנו ידכם גם למפעל הנשגב הזה (ישוב הארץ ועבודת האדמה), הקבצו יראי ה' ותופשי התורה! אשר כמה ליבכם וצמאה נפשכם לארץ נחלת אבותיכם – הבו נא חושבי שמו, אשר געלה נפשכם הטהורה בלחם העצבים ותצפו לצאת חפשי מעצבכם ומרוגזכם ולאכול מפרי יגיע כפיכם. התעוררו אחים יקרים, נקרבה אל המלאכה, אל נא נשים תקוותנו אל אחרים. התעוררו אחים יקרים! תנו יד לאדמת נחלת אבותינו! נעבד נא את האדמה הקדושה ונחבק רגביה, וגם היא תחליץ לנו שדיה, תחבק בשמחה את בני שכולה” – –

• על אופן ההתיישבות- כתב סלומון בעיתון:

“החפצים לתת ידם בהתנחלות אדמת קדשנו, התחברו לאגודה אחת, יסירו מהם בדבר הזה כל ריב וכל פירוד והיו יחד כספרדי, כמערבי, כאשכנזי, וכולם יבחרו מתוכם ברוב דעות אנשים אשר יבחרו לנו את נחלתנו במקום דשן ושמן ומוצא מים ואחרי־כן יסדרו החברה על מכונה, ולפי גודל השדה כן יגדל מספר החברים וצריכים לבחור בראש את כל אלה היותר מוכשרים להיות החלוצים לפני אחיהם ולהרים־נס, ואחרי־כן יבואו לאט לאט יתר החברים אל המנוחה ואל הנחלה”.

• צו השעה על פי סלומון- 1878- פתח תקווה

“כתתו עטיכם, סופרים, לאתים, רב לכם הגות ואמור דברים, צאו מעולם ההיגיון והדיבור אל עולם הפעולה. רב לך, אומרה נפשי, רב לך דבר שפתים, צאו אל עולם העשייה, אשר כל פעולה קטנה בכל זאת טובה היא מרבבות דברים ולהג הרבה… קום ועשה! המלים האלה דופקים בי בחזקת היד וממלאים את נפשי רגשות חדשים אשר לא שיערתים… הנני עוזב את מלאכת הדפסת “יהודה וירושלים” וימתקו לי רגבי האדמה אשר אשדד, מאלפי דברים ונאומים רבים…”