על הכבוד העברי לפועל הערבי // שלמה צמח
לדיוקו של המושג- "כיבוש העבודה", מתוך הספר "שנה ראשונה" שמתעד את חוויותיו של החלוץ שלמה צמח לצד גורדון ושוחט ואחרים מעולי העלייה השנייה בשנת תרס"ד- 1904:
וישבו תשעת אנשי החבורה כל שעות הבוקר על מדוכה זו, מגלגלים בתיבות הללו פנים ואחור, מצרפים ומתירים עד שבאו לכלל הסכמה שיוסיפו לשם “פועלים” את התואר “צעירים”
וההתאגדות תיקרא: "אגודת הפועלים הצעירים העברים בארץ־ישראל!"
– קצת מסורבל וארוך כגלות ולא צעיר כל כך ומספר המלים שש, שני שלישים ממספר החברים – ליגלג טורקניץ….
ואף על פי כן לתוספת זו “צעירים” ערך ומשמע כבדים, כי להפגין באה על השייכות המזרחית של ההתאגדות. בכל מלכות תוגרמה הנופלת (האימפריה העוס'מאנית) התחילו אז תוססות הרוחות ומתקוממות נגד שלטון קושטא המרקיב, ושמותיהן של חבורות־מרד הללו צירוף על שם ארצן עם התואר “צעיר” המחובר אליו – “התורכי הצעיר”, “המצרי הצעיר” וכיוצא באלה.
והיה חשש לנו שמא יפרשו את הסיסמה “כיבוש־עבודה” שאנו משליכים לתוך האוויר, (כאילו) שכוונתה ועוקצה כנגד הפועל הערבי העושה במושבות, וכאילו כובשים נכרים אנו שבאו מן החוץ. אבל לא היה כלום בסיסמה מן הכוונה הזאת.
לא היה גנאי בלב לפלח הערבי ולא ביטול לו ולא התרברבות עליו. מתקנאים היינו בו ומכוּבד היה בעינינו חי זה… הנושא את עצמו ומוציא מה שהוא מכניס, ללא בארוֹנים וללא קערות וקופות צדקה, ובמידה שהוא נושא עצמו כך הוא חי והמעט שיש לו משלו הוא וכבוד אדם כבודו.
בשביל להוציא חשש זה מן הלב באה התוספת “צעירים” שמעידה על מהימנות למקום ומכריזה בפומבי – אל המזרח פנינו ולהיות שבט בן־חורין בתוך שבטיו משאת־נפשנו!
לא בכדי נצטרף התואר “צעירים” לפועלים. עמוקה כוונתו. (ואפשר אף רמז בו לזייד וליחזקאל חנקין שרואים עצמם אנשי הפיכה ואותנו שיות תמימות: עכשיו צאו וראו, דגל המרד אנו מרימים במזרח!)
לשיחה:
- מדוע נבחר הכינוי צעירים לאגודת הפועלים העבריים לפי המקור? מה חיוני בעיני הכותב לדייק בקשר למושג "כיבוש העבודה"?
- מה דומה ומה שונה כיום כחלוף מאה שנים סביב המושג הציוני המגולם בערך "עבודה עברית"
