חזרה לעבודה, ליגיע כפים // דוד בן גוריון
ובנין מדינה — הוא חזרה לעבודה, ליגיע כפים. אין אנו רואים בעבודה קללה והכרח מר, אף לא אמצעי פרנסה בלבד. עבודה היא תפקיד חברתי, תפקיד אנוש עלי אדמה, גילוי כוח היצירה של האדם ושלטונו בטבע — ומשום כך אנו שואפים לעבודה חפשית, שיש בה יצירה עצמית; הנוער שלנו, גם נוער של מעמד בינוני, מתחנך לעבודה, ובגמרו בית־הספר אנו מאמצים אותו ללכת לחיי עבודה, קודם כל לעבודה חקלאית, ואם אין אדמה — לעבודה אחרת.
מדינה יהודית פירושה עבודה עברית. מדינה לא כובשים, אף לא קונים — אלא בונים ביגיע כפים, וזאת אשר אנו עושים ואתם תמצאו בארצנו פועלים יהודים במקצועות שהיו סגורים ליהודים בארצות אחרות — בשדה, בבית־החרושת, במחצבה, ברכבת, נמל, בכל.
ומדינה יהודית פירושה משק יהודי: חקלאות וחרושת, ימאות ודיג. עצמאות מתחילה מחוסר תלות כלכלית. אנו אומרים: זו היא ארצנו, באשר אנו בונים אותה, מחדשים אותה, מייצרים אותה מחדש באוננו והוננו. בנין המדינה היהודית — זהו מאמץ קונסטרוקטיבי מתמיד וממושך בשדה ובבית־המלאכה, ביבשה ובים — עקבות המאמץ הזה תראו בכל פינה יהודית בארץ זו…
עליתי לארץ לפני ארבעים שנה. הלכתי לעבוד לסג׳רה, כפר יהודי קטן בגליל. לא הייתי פועל חקלאי לפני בואי לארץ. והוטל עלי ללמוד שני דברים חדשים בבת אחת: לאחוז במחרשה וברובה. יצאנו לשמת סג׳רה במחרשה כשרובנו על שכמנו. היינו צריכים לדאוג בעצמנו לבטחון חיינו ולבטחון רכושנו. הוקמה הסתדרות מיוחדת לשמור על מושבתנו, והיא נקראה בשם ״השומר״. היינו מעטים, כפרים יהודים ספורים. נתקפנו מזמן לזמן על ידי שכנינו. הם היו תוקפים גם איש את חברו — אותנו תקפו קצת יותר. והיינו צריכים להגן על עצמנו. כשעמדתי בלילות על המשמר בסג׳רה והסתכלתי בשמי הגליל הבינותי את כל המשמעות של הפסוק הנהדר בתהלים: ״השמים מספרים כבוד אל״. מעולם לא ראיתי תפארת־תכלת והוד־רקיע כבלילות השמירה בסג׳רה.
(מתוך דוד בן גוריון – דבר ישראל בארצו)
