על עונות הארץ // נתנאל אלינסון
כמה עונות שנה באמת יש?
התיאור של ארבע עונות בשנה לא מופיע כלל בתנ"ך אבל לעומת זאת על פי התיאור בפרשת נח נראה שיש שש עונות בשנה.
אחרי המבול מסופר שאלוהים מוסר שלא יהיו עוד שינויים דרסטיים באקלים העולם וישמרו עונות השנה שהן:
"זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף".
יש כאן תיאור של שש עונות, ואכן כך גם חכמים בתלמוד הבינו שהפסוק הזה מתייחס לחלוקת השנה לשש עונות.
רבי שמעון בן מנסיא במסכת בבא מציעא מפרש גם מה המועד של כל אחת מהן (בסוגריים- ביאור קצר שלי):
חֲצִי תִשְׁרֵי מְרַחְשְׁוָן וַחֲצִי כִסְלֵיו: זֶרַע (אוקטובר נובמבר- עונת זריעת האדמה)
חֲצִי כִסְלֵיו טֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט: חוֹרֶף (דצמבר ינואר- חורף וימי העשבים הראשונים לצאן)
חֲצִי שְׁבָט אֲדָר וַחֲצִי נִיסָן: קוֹר (פברואר מרץ- שיא הקור ושבירתו)
חֲצִי נִיסָן אִיָּיר וַחֲצִי סִיוָן: קָצִיר (אפריל מאי- ימי קציר השעורים והחיטים)
חֲצִי סִיוָן תַּמּוּז וַחֲצִי אָב: קַיִץ (יוני יולי- קיץ וימי רדיית התאנים)
חֲצִי אָב אֱלוּל וַחֲצִי תִּשְׁרֵי: חוֹם (אוגוסט ספטמבר- שיא החום ושבירתו).
החלוקה הזאת, שהיא מפורטת יותר מהחלוקה הרגילה של ארבע עונות, קיבלה ביטוי מרתק באחת הכתובות העבריות העתיקות ביותר שנמצאו בישראל.
בעיר הקדומה גזר שנמצאת בין השפלה למישור החוף, נתגלה לוח הכתוב בכתב עברי עתיק ובו מתוארות שמונה עונות שנה בישראל, כשלכל אחת מהן תיאור מדויק של הפועלה החקלאית שמאפיינת אותה.
תשאלו בצדק- איך ייתכנו שמונה עונות שנה? הרי שניים עשר חודשים לא מתחלקים לשמונה? ובכן, שימו לב בכתובת, בכל פעם שכתוב "יַרְחו" הכוונה לשני חודשים (שני ירחים) ובכל פעם שכתוב "יֶרַח" הכוונה לחודש בודד.
כך, אותם קדמוני גזר חילקו את השנה לארבע עונות של חודשיים ועוד ארבע עונות של חודש אחד, סה"כ שמונה עונות. הנה שמונה עונות השנה לפניכם ישירות מלוח גזר העתיק, מה שמנוקד זה הכתובת ומה שבסוגריים זו הפרשנות:
יַרְחו אָסִ(י)ף – (שני חודשי אסיף הפירות – תשרי וחשוון).
יַרְחו זֶרַע – (שני חודשי זריעת השדות- כסלו טבת)
יַרְחו לֶקֶשׁ – (שני חודשי זריעה מאוחרת – שבט ואדר).
יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) – (חודש עקירת הפשתה – חודש ניסן).
יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע(וֹ)רִם – (חודש קציר השעורים – חודש אייר).
יֶרַח קָצ(וֹ)ר וְכַלֵּ(ה) – (חודש סוף קציר החיטה ומדידתה- חודש סיוון)
יַרְחו זֶמֶר – (שני חודשים של זמירת הכרמים- בציר – תמוז ואב).
יֶרַח קֵץ – (חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ והתאנים- חודש אלול).
אם כך עד עכשיו ראינו שתי דוגמאות לחלוקת עונות שנה מפורטת בהרבה מזו הנהוגה בימינו, כשהמשותף לשתיהן שהן מפרטות ומתחשבות בפעולות החקלאיות הממשיות.
החלוקה של פרשת נוח שמתייחסת לשלוש פעולות חקלאיות (זרע, קציר וקיץ) ולוח גזר שכולו מתייחס לפעולות חקלאיות.
אז ממתי הגיעה אלינו החלוקה דווקא לארבע עונות השנה?
את החלוקה הזאת אנחנו לא מוצאים מפורשות בתנ"ך, והיא מתחילה להופיע רק במקורות חז"ל ובממצאים מתקופת המשנה ואילך. חז"ל כבר מציינים את ארבע עונות שנה שאותן הם מכנים בשמות:
תקופת תשרי (סתיו בלשון ימינו), תקופת טבת (חורף בלשון ימינו), תקופת ניסן (אביב בלשון ימינו), תקופת תמוז (קיץ בלשון ימינו).
חלוקה זו מופיעה בצורה רחבה גם בממצא הארכיאולוגי בבתי כנסת רבים בגליל ובגולן מתקופת התלמוד שבהם יש את גלגל המזלות עם ארבע עונות השנה בשמות הללו (למשל בבתי הכנסת בבית אלפא, ציפורי, עוספיא, טבריה ועוד…).
אלא שחלוקה זו, בניגוד לחלוקות הקדומות שנתנו סימנים חקלאיים, מבוססת דווקא על ההיגיון האסטרונומי שבו יש ארבעה מעברים קבועים ומשמעותיים בכל שנה, ועונות השנה ביניהן:
תקופת תשרי- בין יום השוויון הסתווי ליום הכי קצר בשנה. תקופת טבת- בין היום הכי קצר בשנה ליום השוויון האביבי. תקופת ניסן- בין יום השוויון האביבי ליום הכי ארוך בשנה. תקופת תמוז- בין היום הכי ארוך בשנה ליום שוויון הסתווי.
כך נוצרת חלוקה קבועה שבה לכל עונה יש תאריכים ברורים ומאפיינים אקלימיים מובהקים. חלוקה זו לא חופפת במדוייק למלאכות החקלאיות שהן הרבה מעבר לארבע בשנה. אף על פי כן, רבן שמעון בן גמליאל נתן "מדרש- שם" שקושר את התקופות גם לטבע הארץ:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
תְּקוּפַת נִיסָן, שֶׁהִיא מֵרִיצָה אֶת פֵּרוֹתֶיהָ.
תְּקוּפַת תַּמּוּז, שֶׁהִיא מְתַבֶּלֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ.
תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי, שֶׁהָאָרֶץ עֲשׂוּיָה בּוֹלִין בּוֹלִין שֶׁל אֲדָמָה.
תְּקוּפַת טֵבֵת, שֶׁהִיא מוֹרֶקֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ.
(בראשית רבה, יג יב).
בכל מקרה, בעוד השמות קיץ וחורף לעונות השנה הם קדומים מאוד ומופיעים במקרא פעמים רבות (כולל בפרשת נח), הרי שהשמות אביב וסתיו לעונות השנה הם חדשים למדי.
מה הכוונה חדשים? הם מופיעים במקרא אבל לא במובן של ימינו. הסתיו מופיע רק פעם אחת בתנ"ך, בשיר השירים, ושם על פי משמעו הסתיו הוא בכלל בסוף החורף: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ."
והאביב שמופיע כבר בספר שמות מופיע כשם של חודש (ניסן) אבל לא כשם של עונה שלמה- "הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב".
אם כך, כמה עונות יש בשנה? ארבע? שש? שמונה?
נראה שככל שמחוברים יותר לניואנסים הדקים של טבע הארץ- כך יש יותר עונות. שכן בעוד החלוקה לארבע עונות משמשת כחלוקה קוסמית אסטרונומית כלל עולמית, הרי שהחלוקות לשש ולשמונה, הן אינטימיות יותר ויורדות לפרטי מזג האוויר והמלאכות שבכל זמן.
הגדילה מכל אלו לעשות, נעמי שמר אשת הארץ, שבשירה "שניים עשר ירחים", הפכה למעשה כל חודש למעין עונה קטנה משל עצמו, עם אפיון הטבע או החקלאות המתאים לו:
תשרי- חודש התמרים
חשוון- חודש היורה
כסלו- חודש פריחה ראשונה
טבת- חודש הקור והברד
שבט- חודש החמה היוצאת
אדר- חודש פריחת ההדרים
ניסן- חודש תחילת הקציר
אייר- חודש פריחת שבעת המינים
סיוון- חודש ביכורים ראשונים
תמוז- סוף קציר ותחילת תאנים
אב- חודש בציר הענבים
אלול- ראשית הסתיו
(תמוז ואב הן תוספת שלי לאור ההתעלמות של נעמי שמר מאופיין המיוחד, הסברתי בעבר מדוע).
כך או כך, ארבע, שש, שמונה או שתיים עשרה, העיקר שנזכה לצאת מהחדרים הסגורים עם המזגן שהופך את כל העונות לפלטה שטוחה ואחידה, לנשום את אווירה המיוחד של כל עונה, ולהודות על שזכינו לנשום את רוח הארץ הזאת על עונותיה המתחלפות.
